Skip to content
27 ביוני 2013 / kirschilan

על אינדיאנים, שועלים וארנבות, והדוד סאם


אבי, עליו השלום, סיפר לי פעם על יער בארצות הברית, שבו חיו ארנבות רבות, וגם שועלים למכביר. היער היווה יעד למטיילים רבים, וליבם נכמר על הארנבות המסכנות, שהשועלים תופסים אותן ומקפחים את חייהם. וכך בא האדם הנאור, והחליט להציל את הארנבות, על-ידי כך שהרחיק את השועלים, אם בציד (סיכול ממוקד, במונחי היום?), אם בלכידה והגלייה  למקומות אחרים וכולי. שמחו הארנבות העליזות, צהלו והתרבו, אכלו בשקט ובהנאה עד אשר החריבו את היער כולו. היום אין שועלים, אין ארנבות. וגם אין יער.

הסיפור הזה מספר לנו את ההוויה הצפון-אמריקאית: באנו, כבשנו, מיגרנו את הנגע האינדיאני, כמו שהבנו אותו אז, וכמו שקראנו לו, בשוגג, בשם של תושבי הודו, ועכשיו אנחנו מלאים רגשות אשם, ורוצים לעשות תיקון.

מקור לתמונה: http://www.flickr.com/photos/36254750@N05/4918437843/ מאת Sukwendo

התיקון הזה מלווה את ארצות הברית עד היום, ולאורך ההסטוריה. כך היה גם באפגניסטאן – עזרנו למורדים המסכנים והאומללים כנגד הקומוניסטים האכזריים, וכך המצאנו את הטאליבאן ואת אל-קעידה.

את אותו התיקון, כביכול, ארצות הברית עושה גם היום בסוריה. ורק אללה יודע איזה תוצאות והשלכות יהיו לחיזוק המחתרת הסורית בכלי מלחמה.

הניסיון מראה שארצות הברית תמשיך לעזור לעמים ולמדינות וגם למיעוטים בתוכה להתגבר על איום מצד אויב אכזר או אסון צבע זה או אחר. אני רוצה לשער שהסיבה היא רגשות אשם של האומה האמריקאית בגלל האופן שבו נוצרה.

אלא שהתיקון הזה ימשיך להתקיים, בין אם תוצאותיו טובות או רעות בטווח הבינוני והרחוק, בין אם הביקורת על ארצות הברית מראה שהוא חסר כל היגיון. זהו האוטומט של האומה האמריקאית בעניין הזה.

מה שיכול לגרום לשינוי הוא שהאשמה של ארצות הברית תהפוך לבושה: במקום לכפר על רגשות האשם, האומה תיקח אחריות על מעשיה לפני כמאתיים וארבעים שנה ובשנים שלאחר מכן. תהיה קבלה שאת הנעשה אין להשיב, ושאת העמים האינדיאניים, סליחה, עמי הילידים האמריקאיים שנכחדו, אין להשיב, גם אם ארצות הברית תנסה לתקן את כל העולם מיסודו.

או אז, תתחיל להתקיים עבודה מתוך ערכים ומשמעות ומטרה לשמה, ולא מתוך תיקון למשהו שאין אפשרות לתקנו.

אני רק מקווה שמה שצומח עכשיו בסוריה לא יהיה הרסני עבורנו, בקליפת הבננה שלנו על מפת העולם.

מודעות פרסומת
10 ביוני 2013 / kirschilan

בילוי בפארק נחשונית, קיץ 2013


פארק נחשונית, למי שלא מכיר, הינו פארק לכל המשפחה השוכן בצמוד לקיבוץ נחשונים, לא רחוק מראש העין. הפארק משלב ארבעה אלמנטים: פארק מים, פארק מוטורי לילדים, מתקני שעשועים, ואזור בילוי למשפחה לפיקניק, כולל אזורים מיועדים לברביקיו.

מזה מספר שנים שהמקום מזמין בלוגרים לבילוי בתחילת הקיץ, וכך גם השנה קיבלנו הזמנות מכנרת מגלעד תקשורת.

אתחיל בשורה התחתונה – מדובר בפארק מטופח למדי, נקי, עשיר בפעילויות לילדים, וכך עבר עלינו יום מאוד כיפי. את הגדולים יותר כמעט לא ראינו. הגענו למקום יחד עם משפחתו של סתיו אדם, והבנים לשתי המשפחות מיד יצאו לשעשע את עצמם במתקנים השונים ובבריכות. אלון (3) נהנה מאוד בבריכות ובכלל, וגם אנחנו נהנינו הן מלבלות עם הילדים, והן מלשבת ולשוחח באיזור הפיקניקים.

למען הגילוי הנאות, בשנה שעברה הוזמנו לאירוע בפארק, אך בסופו של דבר גם סתיו וגם אני לא כתבנו. אני שמח לכתוב היום שהפגמים של שנה שעברה תוקנו, ובהחלט יש למה לבוא.

נתחיל בבריכות. בפארק יש שתי בריכות גדולות, כל אחת מחולקת לקטנים ולגדולים. ליד הבריכות יש מגלשות בגבהים שונים שמתאימות כל אחד למידת התעוזה שלו J

 
 

במהלך השהות שלנו בבריכה לא יכולתי להתעלם מהתפקוד של המצילים: בכל רגע נתון בכל אחת מהבריכות יש מספר מצילים שמסתכלים ללא הרף, מעירים בעדינות (ואח"כ יותר בתקיפות כשהיה צריך…).

לגבי תפעול הפארק: המקום היה נקי, וניכר שדואגים לכך כל הזמן. שמנו לב לכך שעוברים ואוספים אשפה ללא הרף. כאשר קבוצה הבעירה אש למנגל במקום שלא מיועד לכך הזיזו אותם משם די במהירות.

במקום יש שפע של כיסאות ושולחנות. למרבית השולחנות מוצמדת שקית אשפה, ובנוסף פחים רבים פזורים במקום.

לעומת זאת, אפשר להחליף חלק מהפלטות של השולחנות שעבר זמנן, וכנ"ל חלק מהכיסאות, כך שכדאי להקדיש כמה דקות לבחור פלטה טובה לשולחן (היו הרבה פלטות עם עובש)

מתקני השעשועים והמתקנים המוטוריים: אין ספק שהילדים נהנו, נדמה לי שאף הוסיפו מספר מתקנים כמו הרחפות ועוד מתקנים לג'ימבורי מקורה.

 
 
 

במקום יש מסעדה שמגישה אוכל בסיסי ביותר – שניצל, המבורגר, נקניקיה, צ'יפס, תפוחי אדמה ושתיה. כדאי יותר להביא אוכל מהבית.

לפני שיצאנו החלטנו שנצא בשעה שתיים או מוקדם יותר אם לא יהיה מוצלח. בסופו של דבר יצאנו מהמקום לקראת השעה ארבע אחה"צ, והילדים לא רצו לחזור.

קצת טיפים ליום מוצלח:

  • להביא אוכל מהבית. שווה לסחוב צידנית מאשר להיות תלויים במסעדה במקום.
  • אם עושים על האש, יש במקום גרילים שאפשר להשתמש בהם.
  • להגיע מוקדם! המקום נפתח בעשר, וכדאי להגיע כבר לפתיחה, לתפוס מקום עם הרבה צל, שהשמש לא תרדוף אחריכם
  • באותו עניין, אם לא עושים על האש, אז לתפוס מקום קרוב לאחת הבריכות
10 באפריל 2013 / kirschilan

התקבל במייל – האם אתר מדרג צריך להימכר ל"דפי זהב"?


אני רוצה לשתף אתכם במשהו שקיבלתי במייל. מדובר בהודעה שקיבלתי ממר נוחם אוחנה, מנהל אתר "מדרג". למי שלא מכיר, זהו אתר שמספק דירוג בלתי תלוי של בעלי מקצוע, לפי חוות דעת של צרכנים בלבד – כלומר לא כל מי שמגיע לאתר מדרג את בעל המקצוע, אלא מי שצורך את השירות. התברר לי במייל, שאתם יכולים לקרוא בהמשך הפוסט, שבעלי האתר דחו הצעת רכישה מחברת דפי זהב. אפשר ללמוד מזה הרבה על המשימה המרכזית ועל ערכים. גם על ערך הכסף. למען הגילוי הנאות, את תוכן המייל אני מפרסם באישורו של מר אוחנה, עקב פנייתי אליו. לא ביקשתי ולא קיבלתי דבר תמורת הפירסום בפוסט, מלבד תחושת הסיפוק שאני חולק את המסר הזה עמכם. אני מקווה שבעקבות קריאת ההודעה תצרכו את השירות. אני יודע שאני מעריך עכשיו את השירות הזה יותר מאשר לפני קריאת המייל.

זאת הדילמה הקשה שהייתה לי, ערב יום העצמאות 2008, לפני חמש שנים בדיוק.

השבוע, ערב יום העצמאות 2013, אני שולח לך את הסיפור המלא והאישישלי – מה התרחש אצלי בתוך הלב – והאם אתר מידרג נמכר בסוף לדפי זהב.

המגעים בין דפי זהב ומידרג החלו, במהלך ספטמבר 2007, בעקבות יוזמה של איש עסקים שהכיר את הפעילות של מידרג. הפגישות נמשכו עד מאי 2008. מה באמת קרה שם?
ההצעה
אחרי חודשים של פגישות, מצגות, אקסלים, דיונים טלפוניים, חילופי מיילים, ויכוחים, משאים ומתנים ציפיות ואכזבות – דפי זהב הציעו לרכוש את אתר מידרג.
הפיתוי
החלום הזה של EXIT הוא בדרך כלל החלום של כל יזם. שורה ברזומה הכוללת הקמת חברה ומכירתה לחברה גדולה אחרת – זה לא רע בכלל. עבורי, באופן אישי, זה רק חלק מהעניין; לא גדלתי עם כפית זהב בפה ואפילו לא עם כפית של כסף. אז בדירה שכורה אני יושב ומפנטז יחד עם אשתי מה נעשה עם הכסף. אהה… גם המשכורת תהיה פי שתיים או שלוש ממה שאני יכול למשוך היום עם חוזה לשנתיים ועם אופציה לרכישת יתרת חלקי במידרג בהמשך.
השמפניה
כאשר הבנו שדפי זהב רציניים לגבי העיסקה פתחנו שמפניה, כיפכפנו כיפים, חיבקנו חיבוקים, החלקנו ידיים, הרגשנו "על הסוס", כמו שאומרים.
החששות
חששתי שדפי זהב לא ישמרו על הניקיון של מידרג. זאת אומרת, דאגתי שאולי מי שישלם הכי הרבה הוא זה שיופיע ראשון ולא מי שהלקוחות דירגו אותו כטוב ביותר. לחילופין, חששתי שדפי זהב יציעו לעסקים עסקאות חבילה מסוג זה: 'קנה עמוד בדפי זהב וקבל מקום ראשון במידרג'.
העליתי את החששות בפניהם והם ביטלו אותם בהינף יד. "בדיוק בגלל זה אנחנו רוצים לקנות אתכם. הדרוג זה המגמה העולמית. הלקוחות סומכים על הדרוג שלכם ואנחנו לא רוצים להרוס את זה". כמעט השתכנעתי.
שלא תבינו אותי לא נכון. האנשים שפגשנו בדפי זהב הם אנשים טובים ומרשימים ובפרט ניר למפרט – המנכ"ל, שי קול – מנהל הפיתוח העסקי וזאב גרובר – סמנכ"ל האסטרטגיה. האנשים עצמם יכולים להיות טובים אך עדיין רוב הגופים העסקיים פועלים כמו בסיפור הבא, שסיפר מנכ"ל של חברה גדולה: "עם תחילת התפקיד פנה אלי היו"ר וקרא לי לשיחה. בשיחה הוא אמר לי שהרווח הכספי של החברה הוא לא הפרמטר המרכזי בחשיבותו – הוא הפרמטר היחיד! "
השכנוע הפנימי
ניסיתי לשכנע את עצמי שזה נכון למכור את מידרג לדפי זהב למרות החששות. "כך כל אחד בארץ ישתמש במערכת של מידרג והמדינה תהיה טובה יותר." אמרתי לעצמי. "אני אוכל לתרום הרבה כסף, אוכל לעזור למשפחה שלי ולכל מי שאני רק ארצה…".
בלי הגב של דפי זהב אנו עלולים לא להצליח כלל ואז מה? בשביל מה כל העבודה הקשה? דפי זהב ישקיעו במידרג הרבה כסף ואנו נוכל לפתח את האתר יותר, לפרסם יותר ואז יצא מזה יותר טוב לעולם. כמעט שכנעתי את עצמי.
דיונים סוערים בתוך ראשי
חשבתי לעצמי (שיקרתי לעצמי…) שנכון, אולי, זה לא יהיה בדיוק אמין 100%, כמו שאני רוצה שזה יהיה, אבל הרבה יותר אנשים ישתמשו בזה. אז מה עדיף לעולם? הרבה אנשים שמשתמשים באתר – שהוא אולי לא מושלם אבל בסדר – או מעט אנשים, שמשתמשים במשהו צלול?
"נוחם, העולם עוד לא מושלם… למה אתה צריך להיות יותר צדיק מהאפיפיור?"
רוצים תרוצים נוספים? בבקשה. קבלו דיון נוסף ממוחי הקודח: "אחרי שהם קונים את מידרג זה כבר האחריות שלהם אם זה יהיה אמיתי או לא. זה כבר לא הבעיה שלך. אז מה אכפת לך בכלל?? אתה יודע מה, רוצה להיות בסדר? אין בעיה… אם תחשוב, בעתיד, שאופן הצגת התוצאות לגולשים הוא שקרי או מוטה – אז תתפטר".
הספר 1984 של ג'ורג' אורוול והקשר שלו לסיפור
אני מודה ומתוודה ומכה על חטא. בגיל 33 קראתי לראשונה את הספר. כשגמרתי לקרוא את הספר בכיתי. המסר של הספר היה חד וצלול – האמת חשובה יותר מהכל. גם אם לא ישאר אף אחד בעולם בכדי לספר את האמת -היא קיימת לנצח. זה היה שבת בבוקר. קמתי מהספה ואמרתי לאשתי: "זואי, אני לא מוכר את מידרג לדפי זהב".
מה הקשר? עדיף שלא יהיה מידרג כלל ושאף אחד בארץ לא ישתמש באתר מידרג – אם זה לא האמת, אם זה לא הטוב. עדיף שהרעיון של מידרג ישאר יפה ושובה לב כתיאוריה, כאוטופיה בלבד – מאשר ליישם אותו בפועל עטוף באיפור כבד, במייק-אפ ובשקרים.
אחרי הספר אמרתי לעצמי בקול צלול וההבנה בערה בי עד לשד עצמותי: "עדיף שאתר מידרג לא יהיה קיים כלל אם האלטרנטיבה היא קיום שקרי". מיליון אנשים שמשתמשים במשהו שהוא לא אמיתי זה להכפיל מיליון באפס. התוצאה היא אפס. נקודה.
פתאום הבנתי שהכל תרוצים. הבנתי שכל השכנוע הפנימי שלי למהלך לא היה אלא מעטפת של שקרים יפים. "אתה רוצה כבוד. אתה רוצה רזומה מפואר ואתה רוצה כסף אז אל תבלבל לי את המוח על תרומה לעולם".
ההחלטה וההקלה
אבן נגולה מעל ליבי. שמחתי. עד היום, 5 שנים אחרי, אני שמח. השמחה נובעת מהתחושה שאני עושה משהו טוב בעולם. לא אכפת לי אם זה יצליח או לא. כלומר, אל תתפסו אותי על המילה. ודאי שאני רוצה שזה יצליח. מאוד רוצה. אבל אני לא רוצה לשחות בביוב בדרך להצלחה.
הפגישה האחרונה
עדיין, הייתי חייב, ליזמים שהלכו איתי יד ביד – יוני מנקר ויואל שרףולאנשים הטובים שהשקיעו מכספם במידרג הוכחה ברורה.
ניסחתי מספר סעיפים קצרים המפרטים את הדרישות שלי לגבי האתיקה של מידרג. האתיקה כלפי הגולשים באתר – אתם וגם האתיקה כלפי העובדים של מידרג. החלטתי שבמידה ודפי זהב מוכנה לחתום על סעיפים אלו – העיסקה תצא אל הפועל.
בשלב זה, בתוך תוכי, כבר לא ממש רציתי את העסקה אך עשיתי את הצעד מתוך מחוייבות לאנשים, שהשקיעו כסף במידרג וכאן הייתה להם הזדמנות להכפיל ולשלש את כספם. למעשה, רציתי את ההוכחה בעיקר עבורי בכדי להיות עם מצפון נקי גם כלפיהם.
הפגישה האחרונה של מידרג עם דפי זהב התקיימה ב- 1/5/08 בדיוק שבוע לפני יום העצמאות 2008. בפגישה זו ביקשתי מדפי זהב להכניס את סעיפי האתיקה להסכם הכללי של העיסקה. הם סירבו.
"מדוע אתם מסרבים להכניס את סעיפי האתיקה להסכם אם אתם אומרים, בעל-פה, שאין לכם כל כוונה לפגוע באמינות האתר?" שאלתי. תשובתם הייתה: "איננו מתנגדים לעקרונות האתיים אך כאשר אנו רוכשים את השליטה באתר – אתה לא תוכל להכתיב לנו איך לפעול אחרי הרכישה". במידה מסויימת הם צודקים.
ייתכן גם שטעיתי בגדול. אולי כל החששות שלי לא היו מוצדקים. אולי דפי זהב היו ממשיכים את הקו שהלכנו בו. עדיין, העובדה שהם סירבו להכניס את סעיפי האתיקה להסכם לא איפשרה לי ללכת איתם בלב שלם.
העצמאות שלנו
לפני חמש שנים העצמאות של מידרג כמעט הסתיימה. העצמאות הזאת חשובה בשביל שתדעו שכן, יש טוב בעולם. כן, אנו מחוייבים לאמת, אנו בחרנו באמת, בטוב. ואנו מבטיחים להמשיך לבחור כך לאורך כל הדרך!
סדר העדיפויות שלנו, כלומר, המידרג שלנו, יהיה תמיד לעשות טוב ורק אחר-כך לעשות כסף.

אפשר לענות לי בחזרה. זה מגיע אלי ישירות.

או כתבו לנו בפייסבוק

עוד על האנשים מאחורי מידרג

שיהיה לך יום עצמאות כיף ושמח! ☺
נוחם אוחנה
מנהל אתר מידרג
הפייסבוק שלנו

עד כאן המייל של נוחם. אשמח לקרוא את תגובותיכם.

9 במרץ 2013 / kirschilan

Meet & Meat – בעיקר לאוהבי בשר!


מי שעוקב אחרי הבלוגים שלי בוודאי שם לב שאני ממעט להגיע (וגם לסקר) אירועי בלוגרים לאחרונה. הסיבה העיקרית היא ניהול זמן (שאין הרבה ממנו…), ולכן אני בורר בקפידה את האירועים שמתאימים לזמן החופשי שלי.

אם כן כשסתיו הזמין אותי למסעדת בשר כשרה באיזור מודיעין, עיקמתי את האף. לא שיש לי משהו נגד כשרות – אני אוכל גם כשר בשמחה, אלא שהכשרת הבשר נוטה לפגוע בטעם, ואם אין סיבה מספיק טובה אז אני מוותר, מה גם שמדובר רק על בשר.

אבל סתיו הודיע לי – על האירוע הזה אתה לא מוותר, אכלתי שם את חזה המולארד הטוב ביותר שטעמתי, ובכלל זו מסעדת בשר ברמה אחרת. וסתיו, כידוע, מבין בבשר. ואני, כידוע, אוהב בשר. אז הלכתי.

וכך מצאתי את עצמי מסיע את יונתן ואת נורית אל המסעדה שנמצאת באזור התעשייה שילת, שליד מודיעין.

המקום נמצא בין מוסכים וסדנאות למיניהן, ובשילוב מפתיע הינו חומוסייה/מסעדת פועלים ביום, מסעדת בשר בערב. העיצוב כמעט ספרטני, ולמעט הכיסאות המפורזלים הממותגים, ושקי הפחמים שהינם ספק פריט עיצובי ספק שיקולים פרקטיים גרידא, המקום נראה בסיסי ביותר.


חומוסייה בבוקר, בשר גורמה בערב


עיצוב ספרטני, שקי פחם, תקרה אקוסטית, דלפק בסיסי

כשהגענו למקום, סתיו, אייל ורן כבר ניהלו שיחה ערה עם בעלי המקום, גיגי (גלעד) ועם בניו אלמוג ודר. ריח הגחלים והבשר העלה במהירות את רמת התיאבון, וגם מי שמגיע לא רעב יתמכר במהרה לריחות. את הידע הביאו מדרום אפריקה, ואת הבשרים הם מייבאים מאורוגוואי ומהונגריה. כל הבשרים מוכשרים, למעט הפילה שהוא כשר לא מוכשר בהיתר הרבנות, שכן הוא ניצלה באש פתוחה.


גיגי, הבעלים. אומנות עישון דרום-אפריקאית.

או. קיי, עכשיו קצת על הרעיון והתפריט. בארוחה ב- Meet & Meat תקבלו כל רבע שעה בערך מנת בשר, כך שתוכלו ליהנות מכל מנה, להירגע קצת, ולעבור לנתח הבא. לשם כך תצטרכו להזמין שולחן מראש. ניתן גם להגיע באופן מזדמן ולהזמין מנה אחת או שתיים, אך אז לא תיהנו מהחוויה הייחודית של המקום. כל הבשרים נצלים במעשנת חמה. במקום יש מעשנת ענקית, שתורמת למראה המקום וכמובן לריחות המשכרים.


ארון לעישון בשר. לא תמצאו כזה באיקאה

ואלו המנות שחגגנו עליהן במסעדה:

אסאדו בליווי תפוחי אדמה – האסאדו עשיר, ועסיסי. באופן מפתיע הנתח השומני פחות היה לי טעים יותר. הנתחים שנמשחו יותר ברוזמרין היו טעימים באופן מיוחד – כדאי לבקש רוזמרין בנדיבות. לתפוחי האדמה טעם שרוף (כמו ממדורה), הם טעימים מאוד, אפילו מאוד מאוד, ועדיין, עדיף לבזבז מקום בקיבה על בשר.


אסאדו ותפוחי אדמה

תבשיל ירקות בפויקה ויין עם חתיכות אסאדו – טעים. אם באתם לא רעבים במיוחד, אפשר לוותר על המנה הזו.


פויקה ירקות ביין עם קצת חתיכות אסאדו

חזה עוף מעושן – עסיסי מאוד, וטעים. אץ חזה העוף אנחנו רגילים לאכול או כשניצל, או כנתח שמלווה את הרוטב המתקתק שסביבו (ולא ברור מה המנה ומה הליווי). לעומת זאת, הנתח הזה טעים ועסיסי בזכות עצמו, וכחזה עוף הוא נהדר.


חזה עוף מעושן. עסיסי, בלי רטבים מיותרים

נתח אנטרקוט – כשהנתח יצא אל השולחן הוא היה טעים. הקסם של הנתח הזה קרה אחרי כמה דקות, והטעם השתנה והפך להיות נהדר. הסבלנות משתלמת! כמו גם במנות האחרות, כדאי לנסות נתחים שונים של אותו סוג הבשר מכיוון שמרגישים את ההבדל בטעמים. ולכן מומלץ להגיע בחברותא – ככל שיהיו יותר אנשים סביב השולחן יהיו יותר טעמים לנסות.


אנטרקוט – הסבלנות משתלמת! לחכות רגע לפני שאוכלים

חזה מולארד – בתור שכזה הוא היה נהדר. נתח שבדרך כלל נוטה להיות קצת(…) יבש ובדרך כלל קשה וסיבי, ואילו כאן הוא היה עסיסי, ומשתלב היטב עם שכבת השומן שמעליו. הצלייה הייתה אחידה, כנראה שילוב של העישון ושל מומחיות הבעלים.


חזה מולארד – עסיסי, שמן, טעים. אומנות הבשר, כבר אמרנו?

פילה בקר – זו הייתה הפתעת הערב! אני לא חסיד גדול של פילה; בדרך כלל לנתח הזה מרקם נעים מאוד, אבל טעם לא מאוד עשיר. ואילו לנתח הפילה הזה היה טעם של נתח אחורי – עשיר, עמוק, ממש לא הפילה שאני רגיל אליו. כמו שאמר אודי, זה היה קינוח נהדר.


פילה בקר – לא הקינוח שאתם רגילים אליו

בדיעבד נזכרתי שהיה גם סלט עלים עם עגבניות, סלט כרוב, וצ'ימיצ'ורי. נחמד שיש, והם היו טובים, אם כי לגמרי בצילם של הבשרים.


האוכל של האוכל. כדאי לטעום, כל עוד זה לא על חשבון הבשר

לגבי הקינוחים, טעמתי אחד מהם, היה טוב (משהו עם חלווה), ובפעם הבאה אוותר עליהם. עדיף לצאת מהמסעדה עם טעם הבשר, בלי "לקלקל" במשהו לא קשור.


אני העדפתי את הקינוח הקודם… פילה הבקר

במהלך הארוחה מוגש יין לשולחן. טעמתי בערך כף יין (גורלם של נהגים) – בהחלט מספיק טוב כדי ללוות ארוחה בשרית שכזו.

המחירים נעים בין 55 ₪ לארוחה ללא מנה עיקרית ל- 170 ₪ לחוויה המלאה. השתייה מתומחרת בנפרד. אפשר להזמין לחם מהתנור. לא הוגש לנו, כך שאיני יכול להעיד על טעמו, אבל תעזבו – זו ארוחה של בשר לאוהבי בשר.

Meet & Meat – גם כשר, גם רחוק ממדינת תל-אביב, ובהחלט, בהחלט שווה כל רגע!

המון תודה לגיגי, דר ואלמוג על האירוח, ולרן ולסתיו על ארגון האירוע הקרניבורי לעילא ולעילא.

13 בדצמבר 2012 / kirschilan

אילו חיי אדם על הכביש היו מקבלים התייחסות כמו…


קוראים לזה מגיפה על גלגלים, עניין בעל חשיבות לאומית, ומה לא. אבל אם נושא בטיחות בדרכים היה מקבל עדיפות כמו למשל… הביטחון, מה זה היה עושה למספר הנפגעים מתאונות דרכים?
כמי שנוהג יום יום, ורואה את הנהיגה הפרועה של הנהגים, הסטנדרט הנמוך של התחזוקה, והסטנדרט הנמוך של האכיפה – כל זאת בהשוואה לשירותי הביטחון, אני רוצה לדמיין איתכם מה היה קורה אם העדיפות לביטחון האדם על הכביש הייתה גבוהה יותר.
אז אילו בטיחות בכביש הייתה חשובה לנו כמו שירותי הביטחון, אז:
1. למשטרת התנועה הייתה הרשאה לירות כדי להרוג נהגים פרועים שמעבר לספק סביר מסכנים את עצמם ואחרים
2. איזורים מסוכנים במיוחד היו הופכים לשטח משטרתי סגור, אשר הכניסה והיציאה ממנו מתבצעת רק דרך מחסומי משטרה
3. המודיעין המשטרתי היה משקיע מאמצים ניכרים כדי לאתר נהגים עבריינים, גם אם לא נתפסו בעת העבירה
4. בכניסה לכבישים ראשיים כל נהג היה מתבקש לפתוח את תיק ההרשעות שלו. מי שבתיקו הרשעות מסוכנות לא היה מורשה להיכנס לכביש, ונחסם על-ידי מאבטחים (כמו בקניונים ובמסעדות)
5. לטובת כבישים מסוכנים במיוחד, רפא"ל היתה מפתחת מערכת גלגל-פלדה, שהייתה מיירטת באופן אוטומטי רכבים שמשתוללים על הכביש
6. אזעקה הייתה מופעלת להזהיר את כל הנהגים כאשר בקירבתם נמצא נהג שמתפרע
7. בסיסי משטרה היו פזורים לאורך הכבישים לטיפול באירועי פיגוע כביש
8. לנהג מתפרע היו קוראים מפגע או מחבל או נהג מתאבד או גורם עוין
9. נהגים מורשעים ובני משפחותיהם היו נדרשים להחזיק תעודת זהות שחורה, ולא כחולה
10. היו מצלמות מהירות גם בתוך הערים
11. פיקוד העורף היה שולח פליירים לבתים כיצד להתגונן ולהימנע ממפגעים בכביש
12. כביש אדום, שמסוכן מבחינת התשתיות שלו, היה הופך לשטח משטרתי סגור, והכניסה אליו הייתה מותרת במקרים מיוחדים בלבד, עד אשר פיקוד העורף היה מאשר שהכביש ממוגן פרועי נהיגה
13. נהגים היו מסרבים לעלות על כביש לא בטיחותי
14. אנשים היו מתארגנים ומפגינים בדרישה לטפל בכבישים לא ראויים
15. היה יום הזיכרון לנפגעי תאונות הדרכים. במהלך היום כל ערוצי התקשורת ההמונית היו משדרים אך ורק תכניות הקשורות לבטיחות בדרכים ולזכר נפגעי תאונות דרכים
16. עבירת תנועה הייתה נחשבת כדבר רע ולא ראוי
17. היו בתי כלא ומחנות מעצר מיוחדים לעברייני תנועה
ברור לי שהרשימה הזו היא בלתי הגיונית לחלוטין, ומוגזמת באופן מופרע. אבל אם תאונות דרכים באמת היו בחשיבות לאומית, אז התנהגות בלתי ראויה בכביש הייתה נדירה, או לכל הפחות לא אירוע יומיומי.
אם, כמו היום, אני רואה סביבי רכבים בכביש 6 נוהגים כאילו הם במשחק מחשב, ולעולם לא יצטרכו לתת על כך דין וחשבון, זה סימן מובהק מספיק שבקרב קובעי המדיניות זה לא נושא מספיק חשוב. הרי אין ספק שאם מישהו ישגר טיל כתף ביער נידח, ולא יהיו נפגעים כלל, הוא ייתפס, במוקדם או במאוחר. אבל כשמישהו משתולל בכביש, או לא צובע את הסימונים כהלכה, או משיג עיסקת טיעון תמוהה, ואף אחד לא באמת מופתע… זה סימן שזה לא מספיק חשוב לנו

1 בדצמבר 2012 / kirschilan

כלים שלובים – A Late Quartet


חברי רביעיית פוגה מנגנים יחד כבר עשרים וחמש שנים, וזכו לתהילה רבה ולאהדת הקהל. הם מתאמנים לקראת נגינת אופוס 131 של בטהובן, רביעייה בשבעה פרקים שמנוגנת ללא הפסקה בין פרק לפרק. ואז, לפתע, מתרחש שינוי שפותח דברים שלא היו מדוברים עד כה בין חברי הרביעייה. פיטר (כריסטופר ווקן), צ'לן הרביעייה, מגלה כי הוא בשלבים ראשונים של מחלת הפרקינסון, ולא רחוק היום בו לא יוכל לנגן יותר. הוא משתף את שלושת חברי הרביעייה האחרים, ומודיע שקונצרט פתיחת העונה הקרובה יהיה הקונצרט האחרון שלו יחד. בעקבות השינוי מאוויים ישנים ורצונות כמוסים יוצאים בלי שליטה. האיזון העדין ששרר בין הארבעה הופר.
מתחילתו, הסרט מחזיק את הצופים בין מתח ממה שעתיד להתרחש, לבין סימפתיה אל הארבעה ואל בני משפחתם וחבריהם. לנגד עיני הצופים כל אחד מהארבעה עובר בעל כורחו שינוי דרמטי, מפחיד אך הכרחי.
השחקנים, ובמיוחד כריסטופר ווקן ופיליפ סימור הופמן מגלמים דמויות אמינות, רב ממדיות, אנושיות מאוד, שהופכות את הסרט לחווייה נפלאה.
סצנת הסיום מביאה דרמה מרגשת, שכוחה במלים שלא נאמרות, בחיבור קצוות שנעשה מעשה אומן של ירון זילברמן, הבמאי.
החווייה הקולנועית רצופה סרטים עתירי אדרנלין וקתרזיס, שבסופם מגלים שהיה מהנה וכיף, אבל שום דבר לא נשאר ברגע שיוצאים מאולם הקולנוע. אך מדי פעם נתקלים במין פנינה שכזו, שחודרת ללב. היציאה מאולם הקולנוע לעבר ההמולה השוקקת אבל חסרת הדרמה והעומק הייתה הרגע המאכזב היחידי בסרט הזה.

13 בנובמבר 2012 / kirschilan

סיפורים ממלכת הסכנה / ג'.ר.ר טולקין


כשחושבים ספר פנטזיה, השם הראשון שעולה הוא כמובן טולקין. המאסטר של ספרי הפנטזיה, עפ ספרים כמו ההוביט, שר הטבעות, סילמריליון. לאחרונה תורגם מחדש קובץ סיפורים בשם "סיפורים ממלכת הסכנה". יונתן (9) קרא את הספר, ולהלן רשמיו:

– מה חשבת על הספר?

יפה מאוד. הוא היה מאתגר כי הילד שיצא למסע הייתה לו משימה מאוד קשה – הוא היה צריך למצוא איזשהו אוצר.

הספר דומה לפרסי ג'קסון, אבל הוא לא צריך למצוא את הברק

– איך הרגשת כשקראת אותו? להמשך קריאה…