Skip to content
1 בדצמבר 2012 / kirschilan

כלים שלובים – A Late Quartet


חברי רביעיית פוגה מנגנים יחד כבר עשרים וחמש שנים, וזכו לתהילה רבה ולאהדת הקהל. הם מתאמנים לקראת נגינת אופוס 131 של בטהובן, רביעייה בשבעה פרקים שמנוגנת ללא הפסקה בין פרק לפרק. ואז, לפתע, מתרחש שינוי שפותח דברים שלא היו מדוברים עד כה בין חברי הרביעייה. פיטר (כריסטופר ווקן), צ'לן הרביעייה, מגלה כי הוא בשלבים ראשונים של מחלת הפרקינסון, ולא רחוק היום בו לא יוכל לנגן יותר. הוא משתף את שלושת חברי הרביעייה האחרים, ומודיע שקונצרט פתיחת העונה הקרובה יהיה הקונצרט האחרון שלו יחד. בעקבות השינוי מאוויים ישנים ורצונות כמוסים יוצאים בלי שליטה. האיזון העדין ששרר בין הארבעה הופר.
מתחילתו, הסרט מחזיק את הצופים בין מתח ממה שעתיד להתרחש, לבין סימפתיה אל הארבעה ואל בני משפחתם וחבריהם. לנגד עיני הצופים כל אחד מהארבעה עובר בעל כורחו שינוי דרמטי, מפחיד אך הכרחי.
השחקנים, ובמיוחד כריסטופר ווקן ופיליפ סימור הופמן מגלמים דמויות אמינות, רב ממדיות, אנושיות מאוד, שהופכות את הסרט לחווייה נפלאה.
סצנת הסיום מביאה דרמה מרגשת, שכוחה במלים שלא נאמרות, בחיבור קצוות שנעשה מעשה אומן של ירון זילברמן, הבמאי.
החווייה הקולנועית רצופה סרטים עתירי אדרנלין וקתרזיס, שבסופם מגלים שהיה מהנה וכיף, אבל שום דבר לא נשאר ברגע שיוצאים מאולם הקולנוע. אך מדי פעם נתקלים במין פנינה שכזו, שחודרת ללב. היציאה מאולם הקולנוע לעבר ההמולה השוקקת אבל חסרת הדרמה והעומק הייתה הרגע המאכזב היחידי בסרט הזה.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: