Skip to content
8 בנובמבר 2012 / kirschilan

מוזיאון התמימות – אורהאן פאמוק


קמאל, בן למשפחה עשירה מאוד מאיסטנבול, מאורס סיבל, בת אותו המעמד. נדמה שיש לו הכל, ושהכל פועל לטובתו, אלא שהוא מתאהב באישה פשוטה ויפהפייה, בת המעמד הפשוט. בתואנה שילמד אותה מתמטיקה לבחינה הוא מתחיל להיפגש עימה, וככל שהוא נפגש איתה יותר, כן אהבתו האובססיבית מעמיקה.

באופן לא מפתיע הבחינה של פוסון לא צולחת, שכן הם היו עסוקים בדברים אחרים, ומיד לאחר מכן פוסון נעלמת מחייו. אבל האובססיה שלו אליה נותרת ומתגברת, ומובילה אותו לחיפושים בשכונות הנחשלות של איסטנבול.

במהלך הספר מספר לנו קמאל כיצד הוא אסף פריטים שונים ומשונים שהזכירו לו את פוסון, ושיצרו, בסופו של דבר את מוזיאון התמימות.

זמן קצר אחרי שהתחלתי לקרוא את הספר בדקתי וחזרתי ובדקתי האם זהו ספר אוטוביוגרפי. לא יתכן שתיאורים שכאלה נכתבו כעלילה, חשבתי. התיאורים של הרגשות ושל הדיאלוגים ושל המקומות מצטיירים כל כך אמיתיים שזה חייב להיות סיפור אמיתי, כך אמרתי לעצמי. אבל זה לא, זהו רומן כתוב ביד אומן, שמתאר את איסטנבול של ימינו, ושל הקונפליקטים הרבים שמתחוללים בה.

ליבו של הסיפור קשור בדילמה חברתית תרבותית – האירוסין והבתולין, וההתחייבות החברתית שנלווית אליהן; וההתמודדות המוסרית בשבירת החוזה החברתי הזה.

מסביב לדילמה הזו שזורות דילמות אחרות, מטרידות לא פחות: כבלי המעמד החברתי בטורקיה, משנה המשפחה המסורתי, ועוד.

בולטת במיוחד היא הדילמה של ההתמערבות לעומת שמירה על המסורת הטורקית. דילמה זו עוטפת ותוקפת על הדילמות האחרות: "לעשות את זה" לפני הנישואין כמו באמריקה, או לשמור על כבוד המיועדת; להישמע לקול הלב, ללא קשר למעמד, או לשמור על מערכת המעמדות המסורתית; כיצד להתנהג עם חברים.

מעבר לדילמות האלו, היה לי קשה עם הגמישות של מה שאנחנו קוראים בשם כללי "מוסר". הן הגיבור, קמאל, והן דמויות אחרות, ללא הינד עפעף, בוגדים, משקרים, מכפישים, מגזימים – ובכך פאמוק מעמיד את הקורא מול הטבע האנושי במערומיו.

את הספר הזה הצלחתי לקרוא במנות קטנות, מספר עמודים בכל פעם. ואין זאת שלא נהניתי מהספר, אלא ש"מנת היתר" הזו של כולם מבינים את המצב ובכל זאת משחקים את המשחק הייתה לי קשה.

יחד עם זאת הספר מושך לקרוא בו עד סופו – הן מבחינת העלילה, והן מבחינת הצוהר שהוא פותח אל החברה הטורקית ברבדים שונים.

הסופר, אורהאן פאמוק, הינו חתן פרס נובל לספרות לשנת 2006. ונחשב לאחד הסופרים המשפיעים בעולם במאה ה-21.

באפריל 2012 נפתח מוזיאון התמימות באיסטנבול, הכולל מוצגים מסודרים לפי הפרקים בספר. פאמוק הגה עוד בשנות ה-90 את הרעיון לפתול מוזיאון על-פי עלילת ספר. הספר פורסם בשנת 2008 (תורגם לעברית בשנת 2011), והמוזיאון נפתח, כאמור, השנה. ככל הידוע זהו המוזיאון היחיד שמוקדש לספר אחד.

בדיעבד מוזיאון התמימות אינו תמים כלל וכלל, ומבטא, אולי, את דעתו של הכותב אל החברה הטורקית או לפחות האיסטנבולית, שמנסה לשמור על הבתולים שלה מחד, אבל מתנהגת קצת הפוך מכך.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: