Skip to content
18 ביולי 2012 / kirschilan

אתה סומך עלי?


אתה סומך עלי? שאלתי

אני לא מכיר אותך, למה שאני אסמוך עליך? הוא ענה בחוסר סבלנות

לא יודע, אני רק שואל: אתה סומך עלי? היית מלווה לי עכשיו אלף שקל? או נותן לי לשמור על הילדים שלך? חזרתי ושאלתי

הוא הביט בי לרגע, ועמד לנסוע לדרכו. אבל רגע לפני שהוא האיץ את הקטנוע, אמרתי לו:

תראה, אם אתה לא מכיר אותי, ולא סומך עלי, אז למה אתה רוכב על אופנוע, מטר לידי, בלי קסדה, עם ילד בן חמש יושב עליך? איך אתה יכול להיות בטוח שאני קלטתי אותך, ונוהג בזהירות לידך?

טוב, האמת היא שהשיחה הזאת לא באמת התקיימה. אבל את האבא עם הילד על האופנוע אני רואה כמעט כל יום.

גם את זאת שקופצת למעבר החצייה, ומניחה שאני מסתכל רק עליה, ולא, חס וחלילה, על הטלפון הנייד שלי, בזמן שהיא חוצה את הכביש בלי להסתכל אפילו לרגע

או למשל אנשים שחונים בשולי מעגל-תנועה (יעני כיכר בשפת העם ו- WAZE) ורק קופצים לסופר לרגע, והולכים על הכביש בין הרכב שלהם לבין מכוניות שנוסעות 30-40 קמ"ש לידם.

ועוד מאה דוגמאות שאני רואה כל יום, כלומר, בהנחת התפלגות נורמאלית, בהערכה אופטימית מאות אלפי עבירות תנועה מסוכנות ביום, אם לא יותר.

למה לעזאזל זה קורה?

לא מזמן נקראתי להציג עבודה על המצב של מיזם "נשק וסע" שמופעל ביישוב בו אני מתגורר, צורן. בחרתי להציג את הנושא ולהוביל אותו מכיוון שגיליתי שעצם נוכחות התורנים, ככל הנראה, גורמת להורים לנהוג ברשלנות, בחוסר זהירות, ובחוסר סבלנות, שגובלים בסכנת חיים של ממש. אני מצרף כאן מצגת קצרה, בשם נשק וסע, או נשק נוסע, שהכנתי למפגש של צוות הנהגת הורים של בית הספר, אשר מבוססת ברובה על עבודה של מכון אופק בנושא – את המאמר המלא אפשר למצוא כאן.

לאחר המצגת התחלתי להבחין ביותר ויותר התנהגויות הכביש שאני מכנה כאן: ניסיון להריגה ברשלנות. בין אם זה ילדים שאינם חגורים ברכב, או דהרה מבלי להאט בתמרור עצור, או לחליפין פנייה שמאלה לתוך רחוב נגד כיוון בתנועה – וכל אלו הן העבירות הקלות יותר. זוועה!

לפי המחקר המדובר, אנחנו מתייחסים לכביש כמשאב מוגבל, שיש להתחרות עליו. תוסיפו לזה את תחושת האנונימיות שיש בתוך הרכב מחד, ואת היעדר הפנים של מי שברכב שמולנו מאידך, ותוסיפו גם את התחושה המשכרת והמשקרת שפנים הרכב הוא מקום מוגן, ויש לכם מתכון ללגיטימציה מוטעית לנהיגה ברשלנות.

אחרי המצגת באותה הפגישה, וההבחנה בכמות ההתנהגויות המסוכנות בכביש, יצאה לי הרוח מהמפרשים בכל הקשור לפרויקט הזה. הסיכוי שלי לשנות משהו הוא כל כך אפסי, שאין טעם להתחיל – אני אהיה הנביא בשער, וכולם ימשיכו בהתנהגות המופקרת שלהם, כאילו כלום לא קרה.

אבל אז קרו שני דברים:

  • המצגת שלי השפיעה על מישהו, שהתחיל לשנות את הנהיגה שלו
  • הבנתי שאנשים צריכים שיזכירו להם מדי פעם, רצוי לא לעתים רחוקות מדי, שהכביש הוא באמת מקום מסוכן

אז עכשיו תאמרו לי אתם – אתם סומכים עלי? אתם בטוחים שאני וכל הנהגים האחרים מספיק זהירים כדי שהפנטזיה לכם על נהיגה מופקרת בלי תאונות תתממש?

קחו אחריות על החיים שלכם. ושל הילדים שלכם. ואתם יודעים מה? גם על של הסביבה שלכם.

מקור: ER24 EMS (Pty) Ltd.'s photostream

מודעות פרסומת

9 תגובות

להגיב
  1. סתיו אדם / יול 18 2012 6:19 am

    והמישהו הזה הוא אני ….לאחר המצגת התעוררו לי בראש מספר מחשבות …
    המון מחשבות ואז …
    הרגל ירדה מהגז ואיכשהו לא משנה למה אני לא עובר את השמונים תשעים
    אני לא נלחם על המקום שלי בכביש ..רוצים עבור לבריאות יש לי זמן ( בינו מדובר בשניות ספורות נוסף )
    אני מניח לכולם לעבור , לא מתעצבן שצופרים לי, נעשיתי ער ברבה יותר לנעשה סביבי ופחות למרחב האישי שלי
    חגורות גם לקפיצה לסופר הפכו למשהו שאין שוכחים או לא שמים כל שכן מניעים את הרכב בלעדיו וכן אני מוצא חנייה גם אם מדובר בהליכה קצרה ולא חונה או עומד בנתיב תנועה …

    שלא יובן שקודם היתי עבריין תנועה מועד אבל כמו רוב הנהגים …נלחמתי ואין פה מרכאות כפולות על המשאב המוגבל שהיו זמן ומקום בכביש….עכשיו אני פשוט …לא !

    אין ספק שהשתנה אצלי משהו בעקבות המאמר ואני חייב לך תודה ענקית על כך ..

    • kirschilan / יול 18 2012 9:15 am

      זן בדיוק הנקודה. הרי כולנו עברייני תנועה. אבל המודעות לתהליכים האלו, שהם לחלוטין לא רציונאליים, בעצמה גורמת לנו לראות את חוסר ההיגיון בנהיגה הרשלנית
      אני מאוד שמח שהשפעתי עליך כך
      ועכשיו, כפי ששוחחנו בטלפון – בואו נראה איך מעבירים את זה הלאה

  2. lior / יול 18 2012 6:38 am

    פוסט נדיר!!!
    כל הכבוד!
    מסכים עם כל מילה

  3. michalaisha / יול 19 2012 10:44 pm

    מצוין ותמיד נכון לזעזע להזכיר לאנשים מחדש למה קיימות המכוניות מלכתחילה, כדי להגיע ממקום למקום.
    מזכיר לי את הקמפיין Good drivers-just drive

    תודה רבה

  4. ג'וש / יול 20 2012 4:13 am

    כל הכבוד – גם על התוכן וגם על הביצוע (הניסוח)
    כדאי שכולנו נזכור שכשאנחנו נוהגים, הדבר הכי חשוב לנו (החיים שלנו ושל משפחתנו) נמצאים איתנו במכונית.

    • kirschilan / יול 20 2012 9:46 am

      תודה רבה
      האתגר הוא להשתחרר מהאשלייה של ״לי זה לא יקרה״

  5. Josh Salomon / יול 20 2012 4:16 am

    חובה לקרוא

  6. limor / דצמ 15 2013 12:24 pm

    תרבות נהיגה כשמה כן היא – תרבות. משהו שאפשר לרכוש לשנות ולעצב.
    זה תמיד חשוב ללמוד וללמד.

    אגב – מישהו יודע אם בישראל חובה לסובב את הראש פיסית בכל פעם שפונים או שמראות מספיקות ?

    • kirschilan / דצמ 17 2013 10:14 pm

      זה נכון, וגם – תרבות היא מראה של תופעות חברתיות עמוקות יותר, כגון ביטוי לדינאמיקה בהקשר הרחב של החברה.
      לגבי חובה לסובב את הראש: לפי פקודת התעבורה אין חובה לסובב את הראש.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: