Skip to content
6 באוקטובר 2011 / kirschilan

יותר ורדה, פחות יורם, בבקשה


בסיום קורס מתקדם ל SCRUM Masters שאל אותי אחד המשתתפים, נקרא לו יוני: "מהם שלושת הדברים שהיית רוצה שנצא איתם מהקורס הזה?"

מה שקרה מיד לאחר מכן היה עבורי חווי שכנראה עשיתי משהו טוב בקורס.

במשך כשלוש הדקות הבאות שתקתי. לא אמרתי מילה. חייכתי חיוך של שביעות רצון. ונתתי למשתתפים לנהל את ההצגה.

כי מה שקרה זה שמשתתפת אחרת, נקרא לה רעות, אמרה – "ברור שהוא יענה לך בשאלה. אתה לא תקבל תשובה ברורה", ואז פנתה אלי: "למה אתה לא יכול להיות קצת יותר ורדה רזיאל ז'קונט וקצת פחות יורם יובל?" איזו אנלוגיה נהדרת, חשבתי.

 

גם אלכס הצטרף ואמר שזה מרגיז לפעמים שלא מקבלים תשובה ברורה. תעשה ככה או ככה וזהו.

אבל אז נוצר הדיון עם שאר המשתתפים שעבורם שאילת השאלות הייתה הזרז להבין מה בעצם רוצים מהם בקורס הזה. שהם היו רוצים שהמנהלים שלהם ישאלו אותם יותר ויגידו להם פחות, ושגם הם, כ- SCRUM masters שואלים יותר ונותנים לצוות להגיע לתשובה, במקום ההרגל שהצוות מצפה לקבל את התשובה מהם.

ה- SCRUM master הוא סוכן שינוי עבור הצוות. כדי שיתחולל השינוי בצוות, חברי הצוות צריכים להבין שהתשובות נמצאות אצלם. לא אצל המנהל, לא אצל המזכירה, ובטח שלא אצל ה- SCRUM master.

אפשר להשוות את זה למודל השלבים שבחיי קבוצה של טאקמן.


בשלב ה- Forming חברי הצוות לומדים זה את זה, ורוצים למצוא חן זה בעיני זה. אף אחד לא רוצה להיראות טמבל. אף אחד גם לא רוצה לגרום לאחר להיראות טמבל – כי אז גם הוא אולי ייתפס כטמבל. לכן בשלב זה גם לא שואלים שאלות קשות. השאלות הן שאלות של תוכן יותר מאשר של תהליך. יש הגיון בשלב זה לתת לצוות תשובות. לפחות לחלק, ואפילו לרוב השאלות. אולם אם ה- SCRUM master יתמיד בכך, ייתכן שהצוות לעולם לא יעבור ל- Storming. שאילת שאלות יכולה להיות אחת הדרכים כדי לגרום לחברי הצוות לצאת מהמשבצת שלהם ולהתמודד עם התהליך. זאת כדי שהתכנים בצוות יתחילו להשתפר.

עם הזמן, גם שאר חברי הצוות ילמדו לשאול את השאלות הנכונות. כלומר לא רק שאלות המצפות לתשובה, אלא גם שאלות שמצפות לשאלה. בסופן של השאלות אולי תהיה תשובה. ואולי לא. לא כל השאלות נענות מיד. ובשל חוסר הודאות המוטמע בתהליך ממילא, יש שאלות שלעולם לא יקבלו תשובה טובה אחת. בשלב זה הצוות מגדיר לעצמו את הנורמות שלו. חלקן באופן מוחצן, וחלקן במובלע. ולכן צוות כזה נמצא כנראה בשלב ה- Norming.

צוות בר-מזל מגיע להיפר פרודוקטיביות. חלק מהשאלות נענות מאליהן עוד לפני שהן נשאלות. לעתים מספיקה מחוות יד או מבט מלוכסן בין חברי הצוות כדי להבין שהייתה כאן שאלה. שאלות אחרות יישאלו ויטופלו בטכניקות שהצוות כבר מכיר ומתורגל בהן. שיטות כמו 5-Whys שגורות בין חברי הצוות ולא צריך לחכות ל- Retrospective כדי לנתח שינויים בתהליך וליישם את המסקנות. צוות כזה נמצא ב- Performing לפי המודל של טאקמן.

אהבתי את השלבים שהגדיר רוי אושרוב בחיי צוות – כאוס, למידה, והובלה עצמית. צוות בכאוס זקוק שיענו לו על השאלות. אולם כדי שתהיה למידה, על הצוות לענות על השאלות בעצמו. ה- SCRUM master צריך לחוש האם הצוות מוכן ללמידה, והאם הגיעה העת לתת לצוות להתמודד עם השאלות בעצמו.

בסיכומו של דבר נתתי תשובה גם ליוני. אם אחד ממשתתפי הקורס יצא בתחושה שיש לו את האוטונומיה לשנות דברים, אזי הקורס מוצלח מבחינתי. אותו הדיון בסופו של הקורס נתן לי את התחושה שיותר ממשתתף אחד למד לשאול "למה", מבלי לפחד שיקרה לו משהו רע. אני אסתכן ואומר אף רוב המשתתפים, ולכן אני מאוד מרוצה מהתוצאה J

אפילוג

במהלך כתיבת הפוסט חיפשתי תצלומים של ורדה רזיאל ז'קונט ושל יורם יובל. מכיוון שלא מצאתי תצלום חפשי של ורדה, פניתי אליה באימייל כדי לקבל תצלום, תוך שאני מספר את הסיפור. את התצלום – עיניכם הרואות, קיבלתי וגם העליתי לויקיפדיה.

ורדה כמו כן ציינה שהיא חושבת שאינה תמיד עונה תשובות חד משמעיות למאזיניה. אני מסכים לחלוטין. בתפיסה הציבורית זוכרים את ה"תזרקי אותו!". אך מי שמקשיב לתכניות ימצא שהיא מקשיבה היטב ומסייעת למאזין או למאזינה למצוא את התשובה בעצמו. אמנם לפעמים היא "חותכת" אך זהו היוצא מן הכלל ולא הכלל.

ורדה כמו כן ציינה שאינה יודעת עד כמה היא מסכימה עם הניתוח שלי – ועל כך נסכים שאיננו מסכימים, ובידידות.

באתר של ורדה כתוב שהיא חזרה לשדר ברדיו ללא הפסקה ב-103FM בימים א'-ה' בין השעות 16:00-17:00. אתם מוזמנים להאזין ולהגיב!

מודעות פרסומת

4 תגובות

להגיב
  1. סתיו אדם / אוק 6 2011 8:53 am

    לצוות בכאוס דרושות תשובות ….
    לצוות מאורגן דרוש מתג …

    • kirschilan / אוק 6 2011 9:24 am

      אהבתי.
      בין אמרותיו הרבות, סטיב ג'ובס, שהלך לעולמו הלילה, אמר "אני רוצה לשים את ה'דינג' ביקום" (I want to put the 'Ding' in the universe)
      בהקשר של הצוות – ג'ובס נתן להם מטרה. אחד מהאמצעים הקריטיים למוטיבציה.
      קח צוות, ותשאל אותם מאה שאלות ביום, אך השאר אותם ללא מטרה – ותקבל, סביר להניח, צוות שתקוע בכאוס ולא מגיע ללמידה אמיתית

  2. Karen / אוק 7 2011 8:13 am

    אהבתי את הכתבה, אני מסכימה שלימוד אמיתי בא מהמקום של עשייה והתנסות ולא רק מקבלת הוראות והנחיות .
    פחות אהבתי את ההסברים על ורדה, במיוחד אם זה מחיר התמונה
    מחכה כבר לפוסט הבא..מעניין ומרענן. שנה טובה לכולם!

    • kirschilan / אוק 7 2011 9:46 am

      אני מאמין בלמידה סוקראטית. כלומר התשובות נמצאות אצל התלמיד. אבל מתברר שלא לכולם זה מתאים. אולי דוקא אותה מאסטרית תצליח להוציא מהצוות את המיטב? ואז גם אנחנו נוכל ללמוד משהו חדש, אם נרשה לעצמנו.
      חבר אמר לי אתמול שלדעתו ורדה מציבה למאזין/מטופל את הקצוות. כלומר "תזרקי אותו" זו לא הנחיה, אלא הצגת המציאות: "ואם תזרקי אותו יהיה לך יותר טוב?"
      גם אם אני לא מסכים עם ורדה, בכל זאת אומר: מכל מלמדי השכלתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: