Skip to content
1 באוקטובר 2011 / kirschilan

כרוך סביב צווארך – צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה


כרוך סביב צווארך

צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה

מאנגלית: אנה הרמן

מחיר מומלץ 89 ₪

הוצאת כנרת, בסדרת מחברות לספרות

קיבלתי את הספר לביקורת קריאה. הוא הסתכל עלי זמן מה, ואני דחיתי את הקריאה בו, אך יום אחד לקחתי אותו לידי ופשוט התחלתי לקרוא. הספר בנוי משניים עשר סיפורים קצרים, כולם סובבים סביב דמויות ניגריות משבט האוגבו, חלקן מתגוררות בניגריה, חלקן לא. זהו ספר לא פשוט, ולא קל לקריאה. לקח לי זמן להבין מדוע הקריאה לא מהירה וקולחת כמו ספרי קריאה אחרים, ולבסוף קלטתי: הדמויות הראשיות, כולן, הן פסיביות או ריאקטיביות למצבן. תמיד יש סיפור כוחני אשר אונס את הדמות להתנהגותה. רובן ככולן של הדמויות הן נשים.

בסיפור הראשון, "תא מספר אחת", המספרת מגוללת את סיפורו של אחיה, שסטה מדרך הישר בלחץ חברתי, עד שנכלא עקב השתתפות בשוד אלים וקטלני. במהלך שהותו הוא עובר עינויים באותו תא מספר אחת הידוע לשמצה.

בסיפור אחר, "ביום שני בשבוע שעבר", קמרה מטפלת בילד בן שבע בארצות הברית, ומתארת את האומה האמריקנית דרך עיניה של מהגרת ניגרית.

בסיפור נוסף, "השגרירות האמריקנית", נקרעת הגיבורה בין בריחה מניגריה בעקבות בעלה שנמלט לאחר חשיפת שחיתויות בעיתון ניגרי מחתרתי, לבין להישאר כדי להיות קרובה לקברו של בנה הארבע, שנרצח על-ידי נאמני השלטון.

הסיפורים כוללים פרטים מצמררים. כולם. בין אם בגלל זוועות המלחמה שחוו וראו, אם בגלל חוויה טראומטית אישית, אם בגלל היעדרו של היושר, ואם בגלל התנפצותו של החלום האמריקאי לנוכח עליבות החיים (ולאו דווקא כלכלית) ביבשת של האפשרויות הבלתי מוגבלות.

יחסי הגומלין בין הדמויות לארה"ב בחלק מהסיפורים הינה מוטיב חוזר, שמדגיש את הקונפליקט בין הרצון להישאר ניגרי לבין להיטמע באמריקה, ובין להישאר במולדת לבין להגשים חלום של המשכיות ואושר בארץ פחות אכזרית – או שנתפסת כך.

יוצא דופן הוא הסיפור "ההיסטוריונית העקשנית". בסיפור זה, החותם את הספר, מגוללת הסופרת שלושה דורות של ניגרים – שוב דרך עיניהן של הנשים, החל מהכיבוש הקולוניאלי והגיעו של האדם הלבן, ועד לזמנים המודרניים. הסיפור יוצא דופן גם בסיפורה של אפמפונה/גרייס, ששוברת את הרצף של דמויות פסיביות, נשלטות, ומביאה משהו חדש – אולי רצונה של הסופרת להביע תקווה לארצה?

הסופרת, צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה, ילידת ניגריה ובת לשבט האוגבו בעצמה, מחלקת את זמנה בין ניגריה לארצות הברית. זהו ספרה השלישי, אחרי "חצי שמש צהובה" (2006) ו"היביסקוס סגול" (2003). היא האפריקאית הראשונה הזוכה בפרס אורנג', המוענק לנשים הכותבות ספר עלילתי. ספריה עוסקים בהתרחשויות בניגריה, וביחסים שבין הניגרים לעולם שמחוץ לארצם.

הספר, כאמור, אינו פשוט לקריאה בגלל תחושת חוסר האונים שהוא משרה. עם זאת, מדובר בספר מצוין, מומלץ לקריאה, ולא לוותר על קריאתו עד סופו.

מודעות פרסומת

2 תגובות

להגיב
  1. סתיו אדם / אוק 2 2011 12:22 pm

    ספר חזק….וכן יש שם תחושת התקרבנות מסויימת ….מודה היה לי מאד קשה לזרום איתו ….נוכח המתרחש בחיי

  2. rinuza / אוק 10 2011 5:50 pm

    אז אולי כדאי בכל זאת שאמשיך ךקרוא בו….

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: