Skip to content
1 ביולי 2011 / kirschilan

אני לא רוצה להלחיץ, אבל מתי תגמרו את זה כבר?!


הפרויקט כבר עבר את קו המחצית, בגדול יש התקדמות, אבל כרגע נראה, אפעס, שלא כל התכולה תכנס בזמן המיועד. בעיה מוכרת. גם הפתרון כבר מוכר. מסתבר שאנחנו מתוכנתים בעיקר לסוג אחד של פתרון, שמאוד קל לנו לחזור אליו. ססמאות וקלישאות סביבנו מכוונות אותנו לעובדה – לכאורה, שיש רק דרך אחת לצאת מהברוך. "הלקוח תמיד צודק"; "אם אתה לא מספיק את העבודה ב-24 שעות אז תקום שעה קודם"; "התחייבות ללקוח מעל הכל"; ועוד.

בדרך כלל זה מלווה גם במסרים מסמכות ערטילאית שמבהירה ללא סייג שחייבים לסיים את הפרויקט על כל תכולתו במועד ובתקציב המיועד. "נאמר לנו שהלקוח לא יסבול שום דיחוי" – נאמר על-ידי מי? The Others?

לתכונה המתוכנתת הזו יש מקור עתיק יומין, במושגים של תוכנה, ומקורו מתישהו בתחילת המאה העשרים. בניהול של פרויקט, מגדירים את התכולה, ולפי התכולה גוזרים את התקציב ואת הזמן. לפי נתונים אלו חוזרים אל הלקוח ומגישים תכנית. זה לא משנה אם הפרויקט אמור לארוך חודש, רבעון, או עשור. המודלים הם אותם המודלים.

אחת המסקנות העיקריות מהאמור מעלה – הנושאים בנטל העיכוב, אם יש כזה, הם צוותי הפיתוח. זה לא משנה אם מישהו טעה בהערכות הזמנים, השתנו העדיפויות ונוסף עוד פרויקט על-הדרך, או אם פיטרו שמונים אחוז מהעובדים.

הפוך, אגב, זה בדרך כלל לא עובד: אם הצוות סיים את העבודה חדשיים מוקדם יותר, לעתים נדירות שולחים אותם לברבאדוס לנופש פעיל.

כאשר ניגשים לפרויקט בניהול אג'ילי, אחד העקרונות הוא להפוך את המשולש על פיו. במקום להגדיר את מסגרת התקציב והזמן לפי התכולה, עושים הפוך: את התכולה קובעים לפי מסגרת התקציב והזמן הנותרים. למה הכוונה?

לפרויקט יש תכולה מקורית מסויימת. הציפיה היא שתכולה זו תהיה ברשימה ממוינת לפי סדר עדיפויות – הכי חשוב למעלה, הכי פחות חשוב למטה. בנוסף הכי מפורט ו"לעוס" למעלה, הכי גס ו"בוסרי" למטה. בערך כך:

תכולת הפרויקט

 עפ התכולה הראשונית הזו אפשר להגדיר את מסגרת התקציב הראשונית, ואת זמני הפרויקט. יש מספר אסטרטגיות לקביעת מסגרת הפרויקט, בתחום חדש יחסית שנקרא חוזים אג'יליים. מספר אפשרויות אפשר למצוא במאמר של אליסטייר קוקברן כאן, או במאמר של אלן קלי כאן.

מרגע שהוגדר תקציב וזמן, ניהול הפרויקט יתנהל כך:

התהליך של שבירת הדרישות הנותרות לקטנות יותר ומוכנות לעבודה, ותעדוף התכולה הנותרת יתבצע באופן שוטף, לפי התקציב והזמן שנותר על לסוף הפרויקט, בהתהליך שנקרא continuous planning

במקרה של עיכוב בפרויקט, נקודת מבט כזו מאפשרת שלושה סוגים של החלטות ניהוליות, במקום אחת:

– אפשרות א': לפתח יותר מהר. למשל להגדיל תקציב ולהוסיף משאבים, מה שבדרך כלל יבוא על חשבון משהו אחר. או להתייעל בדרך אחרת, נניח להסיר צעדים מיותרים בתהליך, למקם את הצוותים בקרבה פיסית ועוד ועוד.

– אפשרות ב': להאריך את זמני הפרויקט.

– אפשרות ג': להקטין את התכולה – לוותר על דברים פחות חשובים

שלוש האפשרויות דורשות תקשורת פתוחה עם הלקוח. כלומר המנהלים נדרשים ליצור קשר עם הלקוח כדי לקבל החלטות.

כמו כן, כולם שותפים למאמץ להתגבר על העיכובים. כן, הצוות נדרש להתאמץ ולהפגין את תחושת הדחיפות הנחוצה, והמנהלים נדרשים לעשות החלטות ניהוליות מעבר לדרישה מהצוות להתאמץ עוד יותר.

ובסופו של יום, אם נשאל את הלקוח מה הוא יעדיף: מוצר באיכות נמוכה, או מוצר עם פחות פונקציונליות אבל עובד – איזו תשובה תתקבל?

מודעות פרסומת

One Comment

להגיב
  1. סתיו אדם / יול 2 2011 5:52 pm

    שמע ….היתי רוצה שתנהל אצלי פרוייקט ….
    נו טוב אני מתחנפן …פשוט תענוג לקרוא אותך איש

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: