Skip to content
10 באוקטובר 2010 / kirschilan

קפה


סופסוף התיישבתי באוטו אחרי יום מתיש של ישיבות "back to back" – ישיבה רודפת ישיבה. אני כבר בקושי יודע איך קוראים לי. ההפסקות הבודדות שכן סידרתי לי במהלך היום נשדדו על-ידי פגישות מסדרון, שכמובן כל אחת מהן היתה חשובה מהשניה. איך אפשר להתרכז בלהכין קפה כשיש כזה קונטקסט סוויץ' מטורף?

לשמחתי רוני ורטהיימר פותח את "בא בערב" ב-88FM, מה שמאפשר לי להתחיל תהליך של היפרדות מהיום המופרע הזה. לא אכלתי ארוחת צהרים, ואפילו כוס קפה לא הצלחתי לקחת היום.

התכנית מתחילה, כמו רוב התכניות ב-88 לאחרונה, בסימן יום ההולדת ה-70 של ג'ון לנון, ואני מרגיש את המתח מתחיל להתפוגג עם ה two three four של ג'ון, והצלילים המרגיעים של השיר המופלא הזה

הפקק מתחיל כבר ביציאה מהחניון, ואני שוקל להתעצבן, אבל מחליט במקום זאת לעצור לכמה דקות בדרך לאיזה קפסיטו ואולי כריך קטן. אני חושב על שון הקטן שאבא שר לו את השיר המקסים הזה, ולא יכול להמנע מהמחשבות על ילד בן 5 שמאבד את אבא בנסיבות כל כך טראגיות, והופך לסלב בעל כורחו.

השיר נגמר עוד לפני שאני מגיע לרמזור הראשון, ורופוס מתחיל לשיר את across the universe.

אני חושב על נקודת השבירה של מישל פייפר כעורכת דין בסרט המדהים הזה, ונזכר כמה פעמים זה קורה לכל אחד מאיתנו, שאנחנו משחקים בלהיות מבוגרים ומוצאים את עצמנו בסיטואציות מטורפות שעושות לנו חשק להתחבא בחדר מבודד משאר העולם, וזה פשוט לא מתאפשר. הרמזור מתחלף, ורופוס מלווה אותי עד ההשתלבות עם הכביש הראשי. התנועה זוחלת בעצלתיים כשרוני מספר על הסרט ועל פס הקול שכולו קאברים ליצירות של החיפושיות. רוני עובר לדווחי תנועה שלא עוזרים לי ממש – אני תקוע ואין לי דרך אחרת לבחור בה. אני כבר יודע שאחרי הדווחים יגיעו פרסומות מעצבנות, ולכן אני מנמיך למינימום האפשרי כדי לזהות מתי הג'ינגל של 88 מסמן את החזרה למוזיקה.

הקפה המיוחל נמצא מאתיים מטר ממני, והיא מסתכלת עלי מזדחל לאיטי עם התנועה. אני כבר יודע שאני מוותר על הקפה הזה, כי היא מסתכלת עלי בעיניים של קוקר ספאנייל שקשרו אותו לספסל ליד הסופר והוא מחכה כבר בערך שעתיים שיחלצו אותו משם. אני עוצר, וזורק את התיק למושב האחורי בזמן שהיא פותחת את הדלת ושואלת "לאן?". חיוך גדול נפרש על פניה כשאני עונה צורן, והיא נכנסת לאוטו. הלך הקפה.

"גרה בצורן?" אני שואל והיא עונה שההורים שלה בחו"ל והיא שומרת להם על הבית והגן חיות עד שיחזרו, אז כרגע כן. בסוף המשפט שלה אני כבר מזהה את הג'ינגל, ומגביר את הווליום. הפעם קצת פחות, בכל זאת יש אורחים.  אבל הווליום ממש לא מתאים, כי קלפטון, רינגו, ומקרטני מתחילים לנגן לכבודה של חיפושית מתה אחרת…

אני שואל אותה אם אכפת לה שאני אגביר קצת, והיא אומרת שממש לא. אני לא שם לב שאני מתחיל לשיר איתה, ואני אומר לעצמי שהקפה נראה מיותר ולא נחוץ.

נראה שרוני ורטהיימר קרא את המלים האלה מהמחשבות שלי היישר אל השורה הראשונה של השיר הבא. רק שלא יתקע עוד הפסקת פרסומות או דווחים אחרי השיר הזה

התנועה מתחילה לשתף פעולה עם מצב הרוח שלי, וזורמת במידה מתרבלת על הדעת, בניגוד לזחילה של קודם.  אני מספר לה שרובס היה באיזה שלב מופע החימום של שלום חנוך, ואיך הקהל היה פשוט בשוק בסוף של "אני בא הביתה מהלילה" והיה נדמה כאילו חלפו עשר דקות עד שהתחילו למחוא כפיים. השיר עומד להגמר, ורוני מספר אנקדוטה על זה שרובס היה מופע החימום של שלום, ושנינו מתחילים לצחוק באוטו. ביני לביני אני מנחש שרובס הוא ההקשר אחרי הרצף של החיפושיות – "כמו שלנון היה אמרה, כמו שג'ון איננו".

עכשיו שם טוב לוי מתחיל להנעים ואני חושב איזה כלי הרוני ורטהיימר הזה. אני אפילו אסלח לו אם תהיה הפסקת פרסומות אחרי השיר הזה.

ואכן, דווחי התנועה והפרסומות גוררים הורדה של הווליום. היא מספרת לי שהיא עובדת בנקודת שירות של איזה חברה סלולרית, והשיחה עוברת ללימודים וכמה זה חשוב, ואיך אני טעיתי כשלא הלכתי ללמוד – או אולי לא… והפרסומות נגמרות.

רוני אומר שהוא לא מתאפק ומפנק אותנו בעוד שם-טוב לוי אחד. בכלל היה לי יום זוועה בעבודה? אחחחח אבל בכל זאת מה לא הייתי עושה בשביל איזה קפה טוב עכשיו.

לוי מסיים, ו-הופה, קאמל נכנסים עם ה- rhayader בהופעה חיה, מה שאומר שזה לפחות עוד שמונה דקות בלי הפרעות מפרסומות ודווחים. יש מצב שהקטע הזה כבר ילווה אותי לתוך היישוב.

ואכן את האקורדים האחרונים אני שומע כבר בתוך צורן. אני מנמיך כי שוב הפסקת פרסומות, ושואל את הגברת לאן בצורן, ונוסע לכוון הכתובת. אץ הקפה כבר נשתה מחר.

אני עוצר את האוטו, ואז היא פתאום מסתכלת עלי ואומרת לי – "קפה?"

אני חושב לרגע, ואז אומר "קפה או קפה?" והיא אומרת לי "קפה, קפה". אני כבר מדמיין את הקצף על האספרסו, ואומר לה "תראי, אני לא מאילה שעוצרים לסתם קפה שחור או נס…" והיא אומרת לי "תאמין לי, עוד אף אחד לא התלונן על הטעם של הקפה שלי" מדגישה את המלה "קפה" בידענות של מינימום בריסטה בהילטון רומא, ואני חושב מה יכול להיות, כולה קפה.

אנחנו נכנסים לבית של ההורים שלה. היא מובילה אותי לסלון, ואומרת שתיכף תשוב. אני קורא גלובס של אתמול שעוד נשאר סגור – כנראה אבא שלה לא הקפיא את המנוי, ואז פתאום אני רואה אותה מולי. אין לה לא אספרסו ולא הפוך, וגם לא בגדים, למעט חזיה שחורה שכמעט מתפקעת מהשדיים המושלמים שלה, וחוטיני שאני מתאמץ לא להשפיל אליהם מבט.

"תגידי את נורמאלית?", אני אומר לה, על סף צעקה מבוהלת, "מהבוקר אני מפנטז על הקפה הזה, מה הבנאדם צריך לעשות כדי לשתות קפה הגון אחד במהלך היום?!"

עוד לפני שאני מסיים את המשפט ההזוי הזה, העיניים הפעורות שלה והרעידות בסנטר ובשפה התחתונה מרמזים לי שהיא לא באמת התכוונה לקפה ושזה הסימן שלי להסתלק. האמת שגם השינוי המינורי בלבוש שלה, יחסית למה שלבשה באוטו רמז בעדינות על אי-הבנה קטנה.

אני עוד ממשיך למלמל "אני בכלל נשוי!" כשאני קולט את מהות המצב האבסורדי שהכנסתי את עצמי אליו. אני מחבק אותה חיבוק אבהי, ומוביל אותה לספה, ומכסה אותה באיזה כרבולית שהייתה זרוקה שם. אני יוצא בשקט ונכנס לאוטו, ונוסע, שומע את סוף התכנית של רוני

ממחר אני אקפיד לשתות לפחות קפה אחד בעבודה…

הסיפור הזה כמובן בדוי, ואני בספק אם רוני ורטהיימר באמת השמיע אי פעם את רצף היצירות הזה. בכל אופן 88FM זו תחנה שאני ממליץ עליה בכל פה, למרות ההגזמה בפרסומות, בעיקר בשעות העומס בבוקר ולפנות ערב
מודעות פרסומת

10 תגובות

להגיב
  1. סתיו אדם / אוק 10 2010 3:32 pm

    גדול איש ….נהנתי מכל רגע בקריאה ….בהיזדמנות אזמין אותך לקפה קפה …

    • kirschilan / אוק 10 2010 10:36 pm

      אתה מדאיג אותי – אני יודע שאתה לא שותה קפה…
      תודה איש 🙂

  2. rinutza / אוק 10 2010 7:50 pm

    לזמין אותו לקפה זה אומר להסתבך איתי 🙂
    אחלה סיפור

    • kirschilan / אוק 12 2010 1:06 am

      קפה, או קפה קפה?
      תודה אשתי 🙂

  3. מרתה / אוק 11 2010 10:19 pm

    טוב שקראתי עד הסוף ונוכחתי שזה סיפור בדוי. כבר התחלתי לדאוג (לרינה).

    סיפור מקסים ואיזו מוסיקה נהדרת בחרת! תאווה לאזניים. נוסטלגיה במיטבה.

    אני נהנית מהדובדבנים שעל הקצפת.

  4. רותי / אוק 11 2010 11:57 pm

    מקסים!
    הקורא נהנה מהספור היפה והמפתיע וזוכה גם מהנאה משנית בהכנסת המוסיקה שכה אהבנו.כתיבה ממש טובה.

  5. אילה / אוק 12 2010 9:18 pm

    ועכשיו נבין למה קוראין לרשת"קפה קפה"…..הרשימה שלך מקסימה. אהבתי.

    • kirschilan / אוק 12 2010 10:09 pm

      ואללה, לא חשבתי על זה 😉
      תודה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: