Skip to content
30 באוגוסט 2010 / kirschilan

איך אנגלי מבקש בירה?


מספרים על ישראלי שמגיע לטיול באנגליה, ושואל "איך הדשא שלכם כל כך ירוק?"

עונה הבריטי "מאוד פשוט – נותנים לגשם להשקות, ומכסחים את הדשא פעם בשבוע-שבועיים".

"וכמה זמן צריך להמשיך כך?"

משיב הבריטי "בערך שלוש מאות, ארבע מאות שנה"

בדשאים וגינות כנראה יש לנו עוד מה ללמוד מהממלכה המאוחדת. אבל בבירה, כך מסתבר, לבירה המקומית אין במה להתבייש. אך הקשר האנגלי אינו מקרי.

למי שתהה איך אנגלי מבקש בירה, התשובה היא – בְּרִינְג מִי אַ בִּיר, ומכאן זה התגלגל ל- "אביר" המותג של "מבשלה לאומית", ולרבות הימים בבעלות טמפו, חברת המשקאות הכי ישראלית שיש… ככל הנראה 🙂

הסיפור החל לפני קום המדינה, כאשר החיילים שהוצבו בלאוואנט ציפו למשהו שיזכיר להם את הבית, וקיבלו את ה-IPA, או Indian Pale Ale, אותה בירה ששרדה את המסעות למושבה בהודו הרחוקה, ולאחר מכן גם לפלשתינה. האנגלים ביקשו א-ביר, שהפך ל-אביר, וב-1952 מקים לואיס הרצברג הקנדי מבשלה בנתניה. למה באקוולד? כי שם מצאו באר עם מים מתאימים למבשלה. מוצר הדגל של החברה היה אביר, עם הלוגו המפורסם של האביר על הסוס. החברה ייצרה את הבירה גם תחת השם "מגן דוד" – מוצר שיועד לייצוא לארה"ב. ברבות השנים צומת אביר הפכה לצומת איקאה, ואפילו את בקבוק האביר המפורסם החליפו בפחית פפסי. אבל בירה אביר ממשיכים לייצר, והיא בירה מצויינת. תשאלו איך אני יודע?

הוזמנתי לאירוע בלוגרים ב"אביר – מסבאה ישראלית" בדיזינגוף 342 בתל-אביב. באקט של הקרבה עצמית אמרתי כן (קשים חייו של הבלוגר…), ויחד עם יונתן אדס שמנו פעמינו אל המקום, שם נפגשנו עם קבוצה מכובדת של בלוגרים נוספים, והמתנו בסבלנות לנקטר האלים הנתנייתי. נהנינו ממצגת מרתקת על ההסטוריה ועל ההווה של החברה. תוך שאנו לוגמים בירה, ומנשנשים בוטנים וזיתים.

הבירה באמת טובה מאוד. היא בסגנון IPA, ובאמת מאוד מזכירה את ה- IPA הבריטית. לאחר המצגת התחילו לפנק אותנו במנות ממטבח המסבאה.

תחילה הגיעו טחינה וחצילים – מתובל בכמון וטעים למדי

אנטיפסטי במיה עגבניה ושום – יופי של מנה, אחלה במיה

עדשים ירוקות בנענע – פשוט, פריך, וטעים

מוסר ים – פרוס דקיק, עדין עם מעט פלפל גס. מנה מצויינת, אם כי הייתי מוותר על עיטורי הנענע, שלדעתי לא מתאימים למנה הזו

סינטה צרובה – הבשר מצוין: נא במרכז וצרוב מסביב, מוגש עם שום. עם המנה מוגש גם מעין סלסה חצילים (שלא מסתדרת לי עם המנה הזו)

כמו כן הוגשו שלוש מנות בפיתה – שווארמה עם עמבה, קבב בטחינה, ודג וחצילים ביוגורט. הפיתות מוגשות על מיני-מתקן פיתות כמו בשווארמייה. אני אכלתי את הדג שהיה ממש סבבה. לידי הצהירו שהשווארמה היתה טעימה (אבל לא כמו בדוכן) ושהקבב היה טעים (אבל הלך לאיבוד בתוך הפיתה)

במהלך האירוע המלצריות היו סביבנו כל הזמן, וניכר שיש להן מודעות שירות גבוהה. האווירה במקום מתאימה לשמו – מסבאה ישראלית: מוזיקה לא חזקה מדי מתנגנת, בעיקר ישראלי (איינשטיין, פורטיס, שבק ס, ערן צור, …) ונגיעות של מוזיקה לועזית. קצת חשוך אך שוקק חיים. בר מכובד ומעוצב.

המקום נראה לי מבטיח – יש לי הרגשה שישמור לפחות על הרמה הזו, ושימשיך להזכיר לנו את הפאבים הטובים של פעם, כאלה שהיה לנו כיף להשאר בהם עד השעות הקטנות.

תודה לכנרת ולמיכל על ההזמנה לאירוע, ולכל הבלוגרים והבלוגריות שתמיד כיף להפגש אתכם 🙂

מודעות פרסומת

One Comment

להגיב
  1. סתיו אדם / אוג 30 2010 12:51 am

    יופי של תיאור ….כן קשים חייו של הבלוגר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: