Skip to content
14 באוגוסט 2010 / kirschilan

אפקט הפרפר על מנהל הפיתוח האג'ילי


ילד אחד מצא זחל. הוא שם את הזחל בקופסא עם עלים, והסתכל עליו יום יום. יום אחד הזחל התחיל לטוות קורים סביב עצמו. הילד התרגש – הוא זכר היטב את סיפורה של הגננת על הזחל ההופך לפרפר. חלפו מספר ימים, הזחל כבר הפך לגולם, והילד ראה שהגולם מתחיל לזוז. הילד הביט בסבלנות כיצד נוצר חריר בתחתית הגולם, וראש הפרפר החל לבצבץ החוצה. הילד אמר לפרפר "כל הכבוד" ו"תמשיך ככה". אבל פתאום הפרפר נעצר, והפסיק לצאת מהגולם. הילד הפציר בפרפר להמשיך, וסיפר לו כמה העולם יפה בחוץ. אבל הפרפר לא התקדם. הוא היה תקוע. הילד הבין שהוא צריך לעזור לפרפר. הוא משך אותו בעדינות רבה, וכמעט שיצא מגדרו כשהפרפר סוף סוף יצא. הילד הביט בפרפר והמתין לראות כיצד הפרפר פורש את כנפיו. אבל זה לא קרה. הילד לא ידע שהפרפר חייב לצאת בעצמו מהגולם, אחרת כנפיו נשארות רטובות, ואינו יכול לעוף. הפרפר נותר נכה, ומת לאחר זמן קצר. הילד לא הבין מדוע הפרפר לא הצליח לעוף, למרות שהוא עזר לו כל כך.

המנהל בארגון התוכנה מכיר את תפקידו היטב – גם אם אינו בקיא בכל פרט בתוכנה, או בכל הניואנסים של הטכנולוגיה החדשה, הוא יודע היטב כיצד להוביל את הצוות או הצוותים שלו. הצוותים תלויים בו, ולכן סרים למרותו. יום אחד, המנהל מגלה שהצוותים שלו עובדים בסקראם. הוא לא מבין את המהות החדשה של תפקידו, וממשיך לעשות את אותם הדברים שהוא מכיר – להורות לצוותים ולשלוט בהם. הוא אינו מבין מדוע חברי הצוות ממורמרים, למרות שמבחינתו הם קיבלו את כל החופש שהם צריכים כדי לעשות את הסקראם שלהם. אבל, מה לעשות, לדעת המנהל הצוות לא יודע להתנהל מעצמו, ועד שהוא יידע, המנהל הוא הנושא באחריות, ולכן חייב להחזיק במושכות. התוצאה, אלא אם יש סקראם-מאסטר עירני במיוחד, ומספיק חזק כדי לשקף למנהל שהוא מזיק לצוות, הצוות יישאר נכה ולא יגיע לביצועים ולסיפוק עצמי שאופייני לארגונים שאימצו את סקראם או גישה אג'ילית אחרת לכל אורך שרשרת הניהול.

לסיפור על הפרפר יש גרסא פחות הוליוודית, עם סיום אלטרנטיבי:

ילד אחד מצא זחל. הוא שם את הזחל בקופסא עם עלים, והסתכל עליו יום יום. יום אחד הזחל התחיל לטוות קורים סביב עצמו. הילד התרגש – הוא זכר היטב את סיפורה של הגננת על הזחל ההופך לפרפר. חלפו מספר ימים, הזחל כבר הפך לגולם, והילד ראה שהגולם מתחיל לזוז. הילד הביט בסבלנות כיצד נוצר חריר בתחתית הגולם, וראש הפרפר החל לבצבץ החוצה. הילד אמר לפרפר "כל הכבוד" ו"תמשיך ככה". אבל פתאום הפרפר נעצר, והפסיק לצאת מהגולם. הילד הפציר בפרפר להמשיך, וסיפר לו כמה העולם יפה בחוץ. אבל הפרפר לא התקדם. הוא היה תקוע. הילד הבין שהוא צריך לתת לפרפר לצאת בעצמו, והסביר זאת לפרפר. הוא אמר לפרפר שהוא צריך לייבש את כנפיו כדי לצאת. פתאום אמא של הילד קראה לו לחזור הביתה, שהגיע זמן הארוחה, ושמספיק לשחק עם פרפרים. הילד הסתכל בפרפר עוד רגע אחד, ואז קם ואמר:

"כ*ס אמא של הפרפר הזה!!!", דרך על החצי-גולם חצי פרפר, והלך לחפש לו זחל אחר

מנהל הפיתוח לא לבדו. יש לו מנהל מעליו שגם הוא עלול להכתיב לו הוראות. יש גם לקוח שדורש ממנו לעמוד בלוחות זמנים צפופים, לדווח לו תכופות, ולהכין לו מצגות. גם אם המנהל מודע לתהליכים שמסייעים לצוות להתפתח, הוא עלול להדחק למצב בו הוא מרגיש מאולץ להתערב לצוות. כשמגיעים זמנים לחוצים, הוא מפסיק להרשות לצוות לטעות או להתקע. לפעמים המנהל ירגיש שעדיף לו לפרק את הצוות ונבנות צוות אחר, מאשר לקחת את הסיכון על עצמו ולתת לצוות להכשל כדי ללמוד.

לעומת זאת, מנהל בארגון סקראמי יכול לשקף לצוות היכן הוא נמצא, ולרמוז בעדינות היכן ייתכן שהם תקועים. הוא לא יחליט עבור הצוות, גם אם אי-ההחלטה תיגבה מחיר בטווח הקרוב. המנהל יודע שבטווח הארוך זה ישתלם לו, לצוות ולארגון. המנהל גם משקף זאת למנהלים שלו, ומסביר להם מדוע כדאי לתת לצוות להתמהמה. הוא ייעזר בדוגמאות מארגוני סקראם שהצליחו בהטמעה דומה, ואם יש צורך ייעזר גם במשחקים ובסיפורים. המנהל בעצמו מרגיש שגם אם לא הוא יהיה זה שיקצור את פירות הנסיון שהצוות חווה כעת, הארגון יעריך את מה שהוא עושה בשביל הצוות בפרט, ועבור הארגון בכלל.

בסקראם, הסיפור על הפרפר ייסתיים ככל הנראה כך:

ילד אחד מצא זחל. הוא שם את הזחל בקופסא עם עלים, והסתכל עליו יום יום. יום אחד הזחל התחיל לטוות קורים סביב עצמו. הילד התרגש – הוא זכר היטב את סיפורה של הגננת על הזחל ההופך לפרפר. חלפו מספר ימים, הזחל כבר הפך לגולם, והילד ראה שהגולם מתחיל לזוז. הילד הביט בסבלנות כיצד נוצר חריר בתחתית הגולם, וראש הפרפר החל לבצבץ החוצה. הילד אמר לפרפר "כל הכבוד" ו"תמשיך ככה". אבל פתאום הפרפר נעצר, והפסיק לצאת מהגולם. הילד הפציר בפרפר להמשיך, וסיפר לו כמה העולם יפה בחוץ. אבל הפרפר לא התקדם. הוא היה תקוע. הילד הבין שהוא צריך לתת לפרפר לצאת בעצמו, והסביר זאת לפרפר. הוא אמר לפרפר שהוא צריך לייבש את כנפיו כדי לצאת. פתאום אמא של הילד קראה לו לחזור הביתה, שהגיע זמן הארוחה, ושמספיק לשחק עם פרפרים. הילד הסתכל בפרפר עוד רגע אחד, ואז קם ואמר לפרפר:

"אני אשאיר אותך לבד, ואני סומך עליך שתצליח לצאת מהגולם, ולהיות פרפר נהדר. כשאחזור, תוכל, אם תרצה, לספר לי איך הִצְלַחְתָ, ואיך אתה מרגיש כשאתה כבר יכול לעוף"

ועוד אנקדוטה אחרונה על פרפרים: מה אומר פרפר בסוף היום? אילו רק הייתי יודע בבוקר את מה שאני יודע עכשיו…

מודעות פרסומת

One Comment

להגיב
  1. סתיו אדם / ספט 6 2010 7:33 am

    🙂 איש יקר ….עשית אותי מאד שמח הבוקר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: