Skip to content
12 באוגוסט 2010 / kirschilan

סֶרְטִיפַייד סְקְרָאם מָאסְטֶר, או תקציר תולדות הזמן בפיתוח תוכנה – חלק II


בחלק הראשון נתתי סקירה קצרה של התפתחות הנדסת-התוכנה. קיצור התקציר: פורדיזם בשנת 1908, הנדסה כמדע החל מ-1945, שיטות "רזות" החל מ-1988, agile manifesto ב-2001, סקראם ב-2003.

בזמן שהעולם המערבי ליקק את פצעיו לאחר מלחמת העולם השניה, ליקקו פצעים גם בחלק אחר של העולם. יפן.

החל משנת 1948 החלו לפתח שיטת ייצור חדשנית במפעל, כיום אחד החלוצים, בתעשיית הרכב. למפעל קראו טויוטה.

באחד הביקורים של נציגי טויוטה בארצות הברית, הם מבקרים במפעל של פורד, ולא ממש מתרשמים משיטת העבודה. לעומת זאת, בביקור בסופרמרקט, הם מבחינים במכונת משקאות קלים, שבה מוציאים בקבוקי משקה מלמטה, ומוסיפים בקבוקים מלמעלה בכל פעם שכמות הבקבוקים יורדת מתחת לרמה מסוימת. בכל רגע ניתן לראות את רמת המלאי, ולהחליט אם צריך להזמין עוד מהספק. הפוך משיטת הסרט הנע של פורד – במקום לדחוף לתחנה הבאה בשרשרת הייצור, כל תחנה מושכת מקודמתה. היכן שיש "פקקים" צריך לפתור את הייצור העודף ו/או להגביר את קצב הצריכה בתחנה הבאה. כל המערכת שקופה – במקום שמנהל אחד ירכז את כל התהליך, והרובוטעובדים ימלאו פקודות בלי להבין את התהליך, כל עובד רואה היכן המערכת עובדת כהלכה והיכן צריך לעזור. כל עובד שותף להצלחת התהליך, ומכאן שהאנשים זוכים למקום של כבוד. כל האנשים.

פיתוח שיטת הייצור של טויוטה נמשך בין השנים 1948 ל 1975. יש מי שיאמר שלאורך תקופה כל-כך ארוכה, כנראה שהשיטה לא טובה. ההיפך הוא הנכון. בבסיס השיטה נמצא הערך שיפור-מתמיד. קייזן ביפנית.

זוכרים את שיטות הייצור הרזות שהחלו להתפתח בשנת 1988? שיטות אלו מבוססות על שיטת הייצור של טויוטה. גגלו toyota production system או the toyota way ותמצאו את תמצית הדברים.

זוכרים את ה- agile manifesto של שנת 2001? כבוד לאנשים, העדפה למוצר עובד, שיתוף עפ הלקוח, ותגובה לשינוי, כולם ערכים שגדלו בטויוטה, אומצו על ידי השיטות הרזות – lean production systems, ועברו "הסבת אקדמאים" לתוכנה.

ושוב הגענו לשנת 2003 – שנת הסקראם. בבסיס השיטה. תיקון – מסגרת העבודה (סקראם אינו שיטה. בשיטה יש אוסף חוקים שחייבים לקיים כדי לעמוד בתנאיה. במסגרת העבודה של סקראם יש מספר קטן של חוקים, והעיקר הוא שינוי תפיסה ועבודה לפי רוח הדברים). בכל אופן בבסיס מסגרת העבודה יש צוות, והצוות קובע מה הוא מסוגל לבצע. מכאן שהצוות זקוק לסביבה מוגנת. הצוות עובד בספרינטים, על-פי רוב בין שבועיים לחודש, כאשר בתחילת הספרינט הצוות מתחייב על תכולת עבודה מסוימת, ובסוף הספרינט מציג את התכולה למבקש העבודה – product owner, ומיד לאחר מכן בודק את עצמו – מה עבד לנו טוב, מה נרצה לשפר, ובאחריות מי. מיד לאחר מכן הצוות שוב מתחייב על תכולת הספרינט הבא.

במהלך הספרינט אין מפריעין לצוות. ומי יגן עליו? הצוות! צוות טוב מרגיש שיש לו את הכוח להחליט החלטות ולדחות הפרעות. לצוות אין מנהל – הצוות מנהל את עצמו. במקום מנהל יש סקראם מאסטר – מעין מאמן צוותי שמשקף לצוות את חוזקותיו ואתגריו, מזכיר לו את אוסף החוקים המצומצם, ובסך הכל מאפשר לצוות לתפקד בעצמו.

תגידו – אוטופיה! חלומות באספמיה! לא בבית ספרנו – אצלנו זה לא יעבוד.

אז ככה. נתחיל בכך שזה עובד. ראיתי את זה במו עיני – וכשזה עובד זה מדהים. כמי שיש לו וותק של כעשרים שנה בפיתוח תוכנה, בגדלים מגוונים של ארגונים, אני עד לכך שצוותי סקראם טובים עובדים יעיל כמו בסטארט-אפ, בלי קשר לגודל הארגון שהם עובדים בו. כמובן זה לא תלוי רק בצוות – צריך שיהיה מנהל פיתוח שמעיז לוותר על הניהול הפורדיסטי ומאפשר לצוות את האוטונומיה שלו, וצריך שיהיה מנהל מוצר שמוכן להתחייב על מלאי דרישות איכותי ותמציתי, ואשר זמין לצוות לכל קושיה ומכשול שקשור במוצר.

איך הופכים לארגון סקראם יעיל בסביבה עתירת אגו ופחדים קיומיים כגון ארצנו הקטנטונת? יש קורסים לסקראם, ויש ליווי לארגונים, בהתאם לרמת הבשלות והצרכים של הארגון. כפי שציינתי, בשבוע שעבר עברתי קורס סקראם מאסטר. את הקורס העביר דני (דנקו) קובאץ' מחברת אג'ייל ספארקס. דנקו הוא אלוף בהעברת מסר, על ידי התנסויות חוויתיות, משחקים, וסימולציות, תוך שהוא שוזר ותורם מעושר הידע שלו, קשוב לשאלות, ומתאים את קצב הקורס לצוות החניכים. מדוע צוות – כי במהלך הקורס בן היומיים לומדים סקראם תוך כדי שעושים סקראם. אין מקרן, אין מצגת ואין אנימציות שמתחרות במנחה. יש למידה התנסותית נטו. מכיוון שהשתתפתי בקורסים בהנחיית אלופים נוספים מחברת אג'ייל ספארקס, כמו גיל נחמיאס, יובל ירת, ענבר אורן, ורונן בר-נאור, וכן קיבלתי ייעוץ ממומחים אחרים בחברה, אני יכול להמליץ על כל קורס שלהם שתקחו, ללא קשר מי מנחה אותו.

אם אתם מנהלים בארגון, ויש לכם תקציב לקורסים ולייעוץ, ואתם רוצים להפטר מכאבים כמו פרוייקטים שלא עומדים בזמן, חריגה מתקציב, אנשים חסרי מוטיבציה, מוצרים באיכות לא מספקת, מוצרים עם תכונות ש"חסר להם סנט לדולר", או עם לקוחות שמתלוננים על הביצועים שלכם, אני ממליץ בפה מלא על קורסים של אג'ייל ספארקס.

מי שעוקב אחרי הבלוג שלי יודע שחלק מהפוסטים הם בעקבות הזמנה מקבוצת בלוגרים על ידי יחצ"ן זה או אחר. לא הפוסט הזה. את הפסקאות האחרונות הללו אני כותב כי כשמגיע – מגיע.

אה, ו…כן. נכון ליום חמישי האחרון אני סרטיפייד סקראם מאסטר 🙂

לקריאה נוספת:

מאמר מאלף (אם כי ארוך) של אליסטייר קוברן: #mce_temp_url#

הדרך של טויוטה: #mce_temp_url#

סקראם ב-30 שניות: #mce_temp_url#

מודעות פרסומת

3 תגובות

להגיב
  1. לירון בלכר / אוג 13 2010 8:24 pm

    אנחנו צריכים לדבר על הסקראם… גם אני יצאתי באופוריה מהקורס – ואז התחלתי לפתח.

    • kirschilan / אוג 14 2010 1:20 am

      או.קיי… אני חושב שהפוסט הבא שלי בנושא יעניין אותך 🙂

  2. סתיו אדם / ספט 6 2010 7:30 am

    🙂 לפעמים סינית נשמעת מאד ברור …..
    יש לך כישרון איש

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: