Skip to content
14 ביולי 2010 / kirschilan

ארוחה של מאפיונרים


כשקיבלתי הזמנה למסעדה הסיציליאנית "לה-פמיליה" בראשון לציון, תהיתי לאיזה מין אירוע לצפות…

"פולי", כך אולי אמר הדון בקול צרוד, "פולי, עכשיו שאתה כבר גבר, אני רוצה שתיכנס לעסק של המסעדות. המצב היום זה לא מה שהיה פעם. אבוטבול עם בת-האיכר, ואפילו לבורר כבר יש מועדון… תיסע מחר למתחם פולה בראשון לציון. תבחר לך את הספוט הכי טוב במתחם, ותחזור אלי עוד שבוע עם הזמנה לפתיחה". האורות היו בודאי עמומים, ועשן סיגר עמד בחדר כמו ערפל ביער אירופאי לפנות בוקר. יתכן שפולי הניח את ידיו על ברכיו במבקש לקום, ואז הדון הניח את ידו הכבדה על כתפו, והושיב את פולי חזרה עמוק בתוך הכורסא. "היום כבר לא הולך ספגטי עם כדורי בשר בארץ הזאת. לישראלים האלה אי אפשר למכור לזניה ולקרוא לזה מסעדה איטלקית. אתה צריך משהו מיוחד בשביל שהבורר לא יפתח את הפה הקטן שלו. אתה תיסע מחר עם ברנש שקוראים אותו עופר. הוא יהיה הקונסיליירי שלך במסעדה, שתהיה לך הצלחה שם."

פולי, שכנראה לא הוציא מילה עד אז, קם לנשק את ידיו של הדון, ואמר: "כך יהיה".

אם כך זה היה או לא, מי שנכנס בדלתות המסעדה יתרשם מעיצוב מודרני משולב במוטיבים הלקוחים ממסעדות איטלקיות/אמריקאיות – נברשות גדולות, שולחנות צבועים בשמנת, תקרה גבוהה, ותמונות על הקירות. האווירה במסעדה הולמת את שמה. מוסיקה מצויינת מתנגנת בווליום נוח, והאקוסטיקה מאפשרת לנהל שיחה נוחה ללא צורך להרים קול או לרכון מעבר לשולחן.

עופר, אגב, הוא עופר קוינטר, שבעבר הקים את מסעדת קפריצ'וזה הנהדרת ואת ביג-מאמא המיתולוגית, ומשמש כיועץ קולינארי למסעדה. יחד עם שף המסעדה יזהר דניאל, הם יצרו תפריט ייחודי איטלקי-ישראלי.

תפריט המסעדה, כאמור, משלב מנות ישראליות עם מנות איטלקיות קלאסיות, ויוצר שילוב של טעמים שלא חוויתי לפני כן. בהתחלה הרמתי גבה, אבל מהר מאוד זה הפך לשילוב הגיוני ומעניין. הסלטים המזרח-תיכוניים עשויים בקפידה, ובטעמים לא עזים מדי, ומקדמים בברכה את קרובי-המשפחה הים-תיכוניים מארץ המגף.

אל השולחן הגיעו שלושה מטבלים ופוקצ'ה טרייה. אני התמקדתי בשמן הזית, שהיה מצוין. את שני המטבלים האחרים, פסטו וחצילים, לא הספקתי לטעום לפני שהגיעו המנות הראשונות, והרי הן

סביצ'ה, גזר, קולרבי, וכרובית. ברקע סלק ופלפלים קלויים

כרובית מטוגנת ברוטב טחינה – מנה מצוינת. מומלץ להקפיד לאכול אותה חמה, ואכן הוזמנו תוספות ממנה זו לשולחן

חציל קלוי בטחינה – החציל שהוגש היה טרי מאוד ונימוך בפה, והטחינה מעולה. גם אם ההקשר הסיציליאני למנה זו היה תמוה, היא עשויה מצוין

חציל בטחינה

קרפצ'ו – פרוש דק-דק עם פרמזן וירקות טריים. השילוב של רצועות דקות של פלפלים-צבעוניים עם הבשר מוצלח לטעמי

קרפצ'יו

סלק עם בצל – קריספי וטעים מאוד

סביצ'ה דג – פרוס דקיק. מנה טעימה, אך טעמה חזק מדי, לטעמי

טרין כבד עם ריבת אגסים – מנה מעולה. חמאתית ונימוכה בפה, ריבת האגסים שוברת יפה את טעמו של הכבד, והריבה מתוקה במידה נכונה

סלט קולורבי עם פלפל שחור – ברוטב לימון שמן זית ומלח. הקולורבי טרי וקריספי. מנה פשוטה ומצוינת

פלפלים קלויים – עם שמן זית, חומץ, וטיפת חומץ בלסמי. מעולה. הבלסמי משמש כמבליט טעם, ולא משתלט על המנה

סלט גזר בסגנון מרוקאי – חמצמץ וקצת חריף, פרוס דקיק כמו קרפצ'יו וטעים מאוד

לאחר הראשונות, הגיע תור העיקריות:

ניוקי תפו"א ברוטב שמנת וגבינה מוקרמת בתנור – וואו. לדעתי בין כל הסועדים היה קונצנזוס על המנה הזו. פשוט תענוג, ואני מצטט: "אני עוד מעט מנקה את הצלחת עם הלשון".

ניוקי מוקרם

סקלופיני עם פירה תפו"א ברוטב שמנת-טרטופו – וואו. כל מסעדה איטלקית יכולה לכבד את עצמה במנה עשוי כמו זו. מומלץ.

סקלופיני ברוטב שמנת וכמהין

סלמון על מצע ירקות שורש. טעים, תפו"א מטוגן מתאים למנה. לטעמי הסלמון קצת יבש

חזה עוף ממולא בכבד על מצע עלי תרד – יופי של מנה. מפתיעה, עשירה, ברוטב מצוין. מומלץ

רביולי ארבע גבינות ברוטב רוזה – מנה טעימה. אני בעמדת מיעוט על המנה הזו, שכן שאר הסועדים נהנו ממנה יותר ממני.

סטייק ברוטב יין-אדום מצומצם. יופי של מנה. הרוטב מעולה, עם טעמים של עשבי-תיבול, ופשוט כיף לטבול את חתיכות הבשר ברוטב. הבשר עצמו היה עשוי מדי לטעמי (הוגש מדיום פלוס)

עם הארוחה הוגשו שני יינות מצויינים:

רכסים דובב 2006 – טעם עשיר, עם ניחוח עץ. נעים מאוד לשתות, ומתאים למנות הבשריות

יתיר מרלו שיראז קברנה 2005 – יין נעים מאוד, קל לשתיה, עם טעם לא דומיננטי, ומשתלב טוב גם עם מנות קלילות יותר כמו פסטה.

לסיום הארוחה הוגש קפה טוב, וקינוחים:

שלישיית קינוחים בכוסות:

שלישיית קונוסים

מלבי מעולה

גבינה פירורים טעים ומתוק במידה

פסיפלורה מתוקה מדי לטעמי

קרם ברולה טוב מאוד

סופלה שוקולד עם גלידה – הגלידה מצוינת, והסופלה עשוי טוב וטעמו נחמד

פרפה חלבה – לטעמי מתוק מדי, אך הייתי בעמדת מיעוט, והצלחת נוקתה לחלוטין

לסיכומו של דבר, אם את או אתה רוצים להפתיע בארוחה רומנטית, לה-פמיליה אופציה טובה, עם מספר מנות עם אפקט וואו ואווירה מתאימה. גם לחגוג יומולדת או לבילוי מוצלח אחר יש מבחר מנות שיאפשר לכם לחזור למסעדה לחלוק ולהנות מיופי של ארוחה.

תודה לכנרת ומיכל שהזמינו אותנו לבילוי מוצלח, ותודה לכל הבלוגרים שהנעימו יחד את האווירה

מודעות פרסומת

5 תגובות

להגיב
  1. סתיו אדם / יול 14 2010 6:29 am

    אח…אח ….אי …כואב…..אתה מבין מה עוללת לי פה ….עכיוש שוב בא לי להדיע לשם ….הניוקי ….אוף

  2. ביביר / יול 14 2010 9:59 am

    אוי אוי על הבוקר להרגיש את החמיצות בפה של משהו מעורר תאבון…

    אקח את בעלי לארוחת יום נישואים
    בכל זאת 13 שנה צריך משהו מכובד!

  3. מרתה / יול 14 2010 11:35 pm

    ואו!!! התאור שלך עשה לי מה זה חשק!

    אני הולכת לחגוג שם יומולדת.

  4. sharonigold949 / ינו 24 2013 11:48 am

    הקינוחים נראים מצוין אבל התמונות האחרות לא כל כך מעוררות תאבון. מה זה האפור הזה שאמור להיות סקלופיני? בכל שנותי במסעדות בתל אביב לא ראיתי כזו מנה.

    • kirschilan / ינו 24 2013 9:19 pm

      וואו, זה פוסט מיולי 2010… זה באמת היה מזמן. אני מקווה שהמסעדה שמרה על הרמה שלה, כי האירוע הזה זכור לי לטובה, בסך הכל.
      הסקלופיני, גם אם ״שחה״ ברוטב היה, לזכרוני, טעים מאוד.
      אבל שנתיים וחצי… יש מעט ארוחות שאני יכול להיזכר בטעם שלהן זמן כה רב לאחור, ולא, טובה ככל שתהיה, זו לא הייתה אחת מהן.
      אני מקווה שעזרתי במשהו 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: