Skip to content
14 בדצמבר 2009 / kirschilan

אני ילדותו הראשונה


אני ילדותו הראשונה.
אם רק הייתי יודע זאת אז, הייתי אומר לו. הייתי לוקח אותו איתי במסע.
אני ילדותו הראשונה.
אםהייתי יודע זאת אז, הייתי נותן לו מתנה ליום-הולדת שמונה. הנה זה בשבילך.אתה מוזמן להצטרף אלי, לפצות על הזמן האבוד, הגנוב, העשוק.
אני ילדותו הראשונה.
אם הייתי יודע זאת אז, האם הוא היה יודע? האם הוא חשב על זה?
אני ילדותו הראשונה.
האם נתתי לו ילדות מוצלחת? האם הייתי ילד טוב? לא "ילד טוב ירושלים". להיפך, ילד שהוא ילד, ולא בוגר בן שמונה, פתאום, בבת אחת.
אני ילדותו הראשונה.
הוא כל כך אהב אותי. כנראה שעשיתי עבודה טובה. אני יודע, כי היום מישהו חדש וטוב מזמין אותי אליו.

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
את השורות הללו פרסמתי לראשונה בפורום שואה – דור שני – תמיכה באוגוסט 2004.
היום ציינו את יום השנה ה-14 למותו של אבי, ואני משתף עמכם שוב. ככל שעובר הזמן המלים נראות לי רלוונטיות יותר.
בני הבכור ביקש לבקר את סבא יורק – אבי ז"ל שמעולם לא זכה להיות סבא. היה מרגש באופן מיוחד לקרוא את השורות האלו כשהוא עומד לידי – השיר אותו כתבתי על שניהם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: