דילוג לתוכן
6 בפברואר 2014 / kirschilan

הפוסט מחוייב המציאות על פרשת אייל גולן


פרשת אייל גולן הסתיימה היום ללא כתב אישום. החקירה עדיין נמשכת לגבי חשודים אחרים בפרשה.

אני חושב שמה שנעשה על-ידי הקבוצה שבנדון הוא נורא, ואין שום תירוץ שיכול להמעיט בחומרת המעשה. זה היה ניצול רע של נערות תמימות, בגיל שבו הן מרגישות שאפשר להגיע גבוה, ורק בעוד שנים יבינו בעצמן עד כמה נמוך הורידו אותן.

אבל לא על זה הפוסט. אני כותב הפעם על הצביעות שסביב הפרשה, שבה משתפים פעולה בנסתר, ואני רוצה להאמין שלא במודע, תאגידים, חברות תקשורת, קופירייטרים, חברות פירסום, אולפנים ועוד ועוד. ולצערי גם אנחנו, הצרכנים והצופים.


האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, כדברי המשורר. והנה תמונה של תבנית נוף מולדתם של ילדינו – ולהיפך – תבנית ילדים שבונה את נופינו אנו.

המערכת הסבוכה הזו משווקת ומוכרת לנו מוצרים, ועל הדרך משכנעת אותנו שילדים הם שקולים, יודעי דבר, בעלי דיעה מוצקה, וגם, כן גם סקסיים.

אני מצרף כאן אוסף של פרסומות, כולן מתוקות, חמודות, נעימות כאלה, ושמאחוריהן בעצם מסר נורא: זה בסדר להתייחס לילדים כאל מבוגרים.

אני די בטוח שאין כאן כוונה רעה. אבל כדברי קפקא – האנשים טובים, ובאופן פרדוקסלי, המערכת מרושעת.

זהו פן אחד בעניין הזה. בקרוב אפרסם ב- http://www.2bdaddy.co.il/ פוסט שבוחן את הליגיטימציה שהחברה מאפשרת מזווית תרבותית נוספת.

בינתיים, הנה המקבץ:

בנק לאומי (לא, ילדים לא באמת הולכים לעבודה כמו גדולים):

http://www.youtube.com/watch?v=sdK_IJBP6NE

האגיס (לא, תינוק זה ממש לא סקסי):

http://www.youtube.com/watch?v=es-iTuO1D2c

נטוויז'ן (לא, ילדים לא מגדלים הורים):

http://www.youtube.com/watch?v=Y44ATGoLkcs

פוקס (לא, זה שזה מיץ פטל לא עושה את זה בסדר):

http://www.youtube.com/watch?v=HX3mjgQI9vw

תמי 4 (לא, זה שזה לא יין עדיין לא עושה את זה בסדר):

http://www.youtube.com/watch?v=vJM5P5E0LG4

ולא, זה לא רק בארץ, אם חשבתם שזה רק אנחנו…

אוויאן:

http://www.youtube.com/watch?v=Oiir7CU7-Aw

ולעומת זאת, אפשר גם אחרת – פרסומת עם ילדים שהם… ילדים:

שוב בנק לאומי, ובמסר טיפה שונה:

http://www.youtube.com/watch?v=QlUpSFYX-w8

סלקום, ילדים הם חלק ממשפחה, ולא מבוגרים קטנים:

http://www.youtube.com/watch?v=FaZvG0DOZVU

מגה, דברים שילדים אוהבים, בלי שייראו כמו מבוגרים:

http://www.youtube.com/watch?v=iEoka_lycf8

"מכבי שירותי בריאות", ילדים שחושבים כמו ילדים

http://www.youtube.com/watch?v=F_Sdb1bg0UY

בקיצור, אפשר גם אחרת, בלי לתת לגיטימציה מוסווית שעם ילדים זה בסדר. כי זה לא. זה ממש, ממש לא בסדר.

3 בינואר 2014 / kirschilan

כנס אג'ייל פרקטישיונרז 2014


בסוף חודש ינואר, 28-29 בינואר למען הדיוק, ייתקיים כנס אג'ייל פרקטישיונרז זו הפעם השלישית. כותרת המשנה של הכנס הינה "ללמוד מהטובים ביותר", ואנחנו באמת מאוד מאוד נרגשים לארח בכנס שלושה מומחים עולמיים בתחום, ושמונה עשר מומחים מקומיים, בתוכנית שמטרתה לעזור לכם, המשתתפים, ללמוד מהטובים ביותר.

אם קראתם עד כאן אז או שאתם כבר יודעים מה זה אג'ייל, ורוצים להבין עוד על הכנס, או שאתם סקרנים לדעת מה זה אג'ייל. אם אתם מהקבוצה הראשונה, אתם מוזמנים לדלג על הקטע הבא. ואם אתם במקרה בלוגרים טכנולוגיים, אז בהחלט כדאי לכם להמשיך לקרוא!


להמשך קריאה…

1 בדצמבר 2013 / kirschilan

משהו מאיתנו מת איתו


ביום רביעי השבוע, כשהייתי בדרך לעבודה, גלגל״צ ברדיו, ושר אריק איינשטיין, הופתעתי מעצמי כמה מילים וכמה שירים אני מכיר בעל-פה. כאשר שרתי את הבית האחרון של ״שיר אחרי מלחמה״ (״כל הרחוב יוצא/ וזורק פרחים/ כמה טוב שבא שלום״) – התחלתי לבכות. לא ממש יודע למה דווקא בשיר הזה. ובאותו הרגע היה נדמה לי שאני רואה גם נהגים אחרים בוכים.

ואני חושב שמעבר לעצב על מותו של אגדה, בכינו גם על לכתו של הסמל. לא סמל של מה שישראלי בעינינו, אלא של מה שהיינו רוצים להיות בתור ישראלים.


כלומר, השבוע רבים קוראים לו ״המלך״ של המוסיקה הישראלית. ואיזה מין מלך זה? צנוע, נחבא אל הכלים, לא ממלא את רצון העם למלכות שהכתירו אותו. ניקח לרגע את דוד המלך – ג'ינג'י שוויצר, שהפך להיות לרב-שגל ומניפולטור, כובש – מה שאנחנו מצפים ממלך, וייתכן מה שהעם דורש ממלך שגם מוליך אותו לשם.

ואריק? אריק נשאר ביישן, וסירב להתנהג בניגוד לאופיו כדי לרצות את רצון העם.

וזאת למרות שהוא אמר לנו מה הוא חושב על מה שקורה פה:

לא הכל כאן טוב ודי עצוב פה. אנחנו מכוונים מעל הפופיק, וכל אחד לא מרוצה מהיכן שהוא – ורוצה להיות יותר. הוא שר לנו על קרע בעם, הוי ארצי מולדתי אצלו הולכת פייפן ואני קורא בעיתון סוף השבוע שאריק כתב לאחרונה "אני ואתה לא שינינו שום דבר", בבית נוסף לשירו המפורסם.

יש, יש דברים טובים אצלנו, ותמיד יש תקווה לטוב יותר, וגם כשאנחנו רחוקים אנחנו מתגעגעים לפה. אבל הוא ידע ועוד איך להביע את הביקורת, ואנחנו הצטרפנו אליו בשירה ובהנאה.

הוא אפילו סיפר לנו (או אולי חזה?) שה׳אייל-גולניזם׳ כבר מזמן היה כאן, ושהגבולות שלנו בין ילדים למבוגרים ובין מותר לאסור הם מטושטשים.

ובפועל, הסופר-ישראלי הזה לא היה שוויצר עתיר ״חוצפה״ כמו הדמויות שלו בסרטים, אלא נשאר נאמן לאופי של עצמו. האוהד מספר אחת של ״הפועל״ נהג באי-אלימות, שלא כמו התמונות שאנחנו רואים במשחקי ספורט רבים, הזמר מספר אחת שלנו לא התהדר בנוצות שלו, בני פורמן שלנו היה כמעט ההיפך הגמור מבני פורמן.

הישראלי מספר אחת הראה לנו עד כמה להיות ישראלי זה רחוק, רחוק מאוד, מלהיות כמוהו.

ואולי אנחנו בוכים על כך שבלי אריק, אנחנו כבר לא נדע איך עושים את זה.

מקור לתמונה: לשכת העיתונות המרכזית, דרך ויקיפדיה.

1 באוקטובר 2013 / kirschilan

מילה לכל אלה ש"נמאס לנו מהם"


אני קורא בדף של יאיר לפיד בפייסבוק את השורות הבאות, ותסלחו לי על פרץ הציניות, אבל זה מה שאני מרגיש עכשיו:


אז מילה לכל אלה שיושבים בלשכות של שר ועל משכורות של חברי כנסת וראשי לשכות, ומנכלי"ם של חברות ממשלתיות. אני יושב עכשיו בממ"ד בביתי, שהוא גם משרד שלי וגם בית-מלאכה של אשתי, ואני חושב איך להגדיל את ההכנסות שלי כדי שלא נצטרך לנגוס בחסכונות שלנו כדי לממן את כלכלת המשפחה ואת החוגים ואת החינוך שהמדינה קוראת לו "חינוך חינם" ואת הביטוחים כדי להבטיח למשפחתי ולי פנסיה קצת פחות מנורמאלית. ואני קורא את מה שכותב כבוד שר האוצר, ומנצל בציניות את הזוועות שעברו על אבי ועל אחיותיו ועל משפחתו, ועל האנשים שנשרפו ונרצחו בדרכים אחרות ממשפחתי. ואני חושב על כביש הכניסה ליישוב שלי, שהפך לאחרונה מכביש מסוכן לכביש הרבה יותר מסוכן, ונדמה שאין אף גורם רשמי שמוכן לשמוע על זה, שלא לדבר על לטפל בזה.


משאית תקועה על הכביש הזה, שמחקו לו את השוליים, שהמסלולים בו צרים מהמותר בחוק, שהעבודות בו נעשו, ככל הנראה, ללא ההיתרים הדרושים

וגם על המחלף שבונים כבר קרוב לשנתיים לא הרחק מביתי, ושמתברר לאחרונה שיקטין את מספר המסלולים משלושה לאחד בתנועת הבוקר לכיוון המרכז, שכבר היום היא בלתי נסבלת.

וגם על עשרות החוקים שנחקקו בעשר השנים החולפחות בארץ בתחום איכות הסביבה, ועברייני סביבה שורפים ומשליכים פסולת ומחריבים יערות ונחלים ושמורות טבע וחופים ואילו המשרד להגנת הסביבה באופן עקבי מסרב לאכוף את החוקים של עצמו.

אז תסלחו לי שאני קצת חסר סבלנות לאנשים שמוכנים למכור את הפנסיה שלי ואת האוויר שלי ואת השקט שלי בשביל איזה נתח פוליטי או כספי או גם וגם, ושאני לעולם לא אהנה ממנו (גם בגלל שאני לא לומד בישיבה הנכונה, אלא מממן את לימודי בעצמי ובעזרת הורי).

ותסלחו לי שאני פגוע וכועס על מי שהבטיחו דבר אחד לפני הבחירות, ומקיימים דבר אחר לאחריהן.

ואתה יודע מה, כבוד השר יאיר לפיד, אם הייתה נקרית בדרכי הזדמנות לעבור לאיזו מדינה שכן מכבדים בה את החוקים ואת האזרחים, אני לא משוכנע שהייתי מסרב בנימוס.

11 באוגוסט 2013 / kirschilan

דינה אור – בלי בושה


סינדרלה נעלה את נעל הזכוכית שהציע לה הנסיך, ומאז, מכיוון שהנעל התאימה להפליא, השניים חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה. מה שלא סיפרו לכם, זה שבביטוי "עד עצם היום הזה" הכוונה ליום בו נכתב הסיפור, שזה כנראה משהו כמו יום לאחר הנשף האמור. וסינדרלה הספציפית הזו, כיום אם לשני בנים בוגרים, תדע לספר לכם איך החיים נראים באמת. לא פרשנות נבובה של עיתונאי פאפאראצי בטור רכילות יום לאחר ערב סיום העונה של דייט בחשיכה.

"עד סוף הערב אראה לך שאין לך חיים נפלאים"


המופע של דינה אור מתחיל בחימום מפי בן זוגה, אודי רייס, שעושה קאבר לטום ג'ונס (Delilah) ולאלוויס (Blue Suede Shoes). הוא שר בסדר גמור, גם אם הוא לא הנסיך מהסיפור הקודם. מה שכן, זה עושה את העבודה היטב, וכשהגב' אור עולה לבמה, הקהל מגיב היטב ומחזיר לה אהבה. במהלך ההופעה התברר שהנסיך מהסיפור הקודם כבר יצא מהתמונה.

"…אח"כ הוא רצה להרחיב את המשפחה: הביא לי עוד אישה; אני לא הסכמתי"

ישבנו שם חמישה בלוגרים, עם או בלי בני זוג, בשורה ה-13 של האולם בקומה העליונה בבית ציוני אמריקה, מה שסיפק לי את ההזדמנות להסתכל גם על הקהל, שברובו געה מצחוק במהלך ההופעה. בניגוד לתרבות שרווחת במדינתנו בשנים האחרונות, זו לא הופעה של גרעפסים ולא של גסויות, ולא של הומור נמוך. גם כשזה בקומות התחתונות, יש בה, בדינה אור, התחכמות שגורמת לך לצאת מהקונטקסט ולצחוק בפה מלא. למשל:

"גינקולוגים? זה מקצוע זה? זה תירוץ! הראש שלהם כל היום בעבודה. קוראי שפתיים."


ובסגנון הדיבור שלה זה פשוט מוציא את הצחוק גם אם לא רוצים. הסינדרלה הזו עברה מספיק בחיים כדי להבין היטב שדבש כבר לא נלקק פה, אז לפחות בואו נצחק מזה. אתם רוצים לדעת כמה היא עברה בחיים? לשאלה בת כמה היא, דינה אור עונה

"אחרי צבא ולפני הצוואה"

את דינה אור ראיתי לראשונה בהופעה לפני מספר שנים ועוד קצת, וגם אז היא הייתה מצחיקה ושנונה. רק חלק קטן מהפאנצ'ים ממוחזרים, ועדיין מצחיקים. ולמרות שראיתי כבר את המופע, היו מספיק קטעים חדשים שגרמו לי לצחוק בקול רם – גם אם לפעמים מהול במרירות

"פייסבוק? יש לי חמשת אלפים חברים בפייסבוק ובכל זאת אני הולכת לישון לבד כמו כלב"

מרירות, כי כולנו פולנים, לא חשוב מאיזה עדה, וזה הולך להישאר כך לעוד הרבה זמן. ככה זה אצל דינה אור, היא "שומעת מילים, ולא כוונות" וזה מה שמדליק אותנו, כשמוציאים מהקונטקסט, בתיזמון טוב ובכישרון להופיע לפני קהל

"פולניה? את יודעת, לוקח שבעה דורות להחלים מזה"

כאמור, הגענו קבוצה של בלוגרים, בעקבות הזמנה של סתיו אדם. לצערי רינה לא יכלה להצטרף, ואני אשמח ללכת שוב יחד. למה? כי כולנו חולים במחלה הזו ובאחרות, ובככל לא בריא לחיות בתקופה שבה אנחנו מכורים לחדשות ולמערכת הבריאות הקלוקלת שלנו.

"עם כל כך הרבה תרופות בסל, לא חבל להיות בריא?!?!"

ומה הקשר? כבוגרת לימודי הנחיית קבוצות וגשטלט, וכמי שלמדה אצל ג'רי סיינפלד וביל קוסבי, אור יודעת ש:

"אין צחוק ברפואה, אבל יש הרבה רפואה בצחוק"

כן, זו הופעה שאני ממליץ עליה, ועדיף להקדים את המאוחר בעניינים האלה כי

"יום אחד נצחק על כל זה"

אז למה לא כבר היום?

21 ביולי 2013 / kirschilan

אלוהים אדירים, מה עשינו לכם?


לאחרונה פרסם ידידי סתיו ב-xnet וגם בבלוג שלו פוסט שעורר מהומה וירטואלית בעניין הורות, ובעיקר בעניין חד-הורות. במרכז הדיון הזה נמצאים הנפגעים העיקריים מכל הפולמוס הזה. לא, אלו לא האמהות. גם האבות לא. אלו הילדים, שתקועים באמצע, בבליל של מונחים "מקצועיים" שלא מאפשרים להם להבין למה פתאום אמא הפכה להיות "חד הורית" ומה זה אומר עליהם ועל אבא ועל אמא שלהם, ומה זה המזונות שאבא צריך לשלם לאמא, למרות שהם חצי מהזמן אצלו.

הכותרת שסתיו בחר הינה: כל עוד אני חי – את לא חד הורית. כותרת פרובוקטיבית לכל הדיעות, ותחתיה כתבה שנובעת מתוך כאב ותסכול – חלקה עוסקת ב "איפה אני", ורובה עוסקת דווקא ב "איפה הילדים".

ואם מישהו מהקוראים חושב או חושבת שילד בן ארבע לא ער לעניינים האלו, אז אתם לא מבינים לאיזה דור הילדים שלכם שייכים. ואם מישהו מההורים הגרושים חושב או חושבת שהילד בן השנה שלכם לא מבין מה זה מזונות, אולי זה הזמן להזכיר לכם שבעוד שנה או שנתיים או חמש (אם הוא ממש איטי) הוא כבר ידע מה זה אינטרנט ואיך עושים חיפוש בגוגל ואיפה מוצאים את התשובות לכל השאלות שאמא או אבא לא עונים עליהן.

הכתבה, הדיון עליו בטוקבקים, וגם פורומים אליהם הוזמן סתיו לאחר מכן בטלויזיה וברדיו הזכירו לי שיר של דפש מוד, שרק לאחרונה למדתי שהוא עוסק בילדים להורים גרושים.

אני מצרף כאן תרגום שלי למילות השיר. אני מקווה שזה ייגע במישהו לפחות כמו שזה נגע בי, ובעיקר במישהו או מישהי שיכולים לשנות משהו לטובת הילדים שלהם.

אגב, שלא תבינו אותי לא נכון – אני לא מרמז שאנשים לא צריכים להתגרש, ולא מתיימר לייעץ בשום אופן לגבי החלטות של בני זוג. כל מה שאני בא לומר הוא לחשוב דרך העיניים של הילד לפני שנוקטים פעולה – בודאי כשמדובר בזמן כל כך רגיש כמו פרידה וגירושין.

דברים יקרים ושבירים / זקוקים ליחס מיוחד / אלוהים אדירים, מה עשינו לכם?

אנו תמיד מנסים להעניק / את הטיפול הרך ביותר / עכשיו תראו מה נאלצתם לעבור בגללנו…

דברים ניזוקים / דברים נשברים / אני חשבתי שנצליח / אבל דברים שלא הצלחנו לומר / הותירו אותנו כל כך חלושים /

נשאר לנו כל כך מעט להעניק

מלאכים עם כנפיים כסופות / לא צריכים לדעת מהו סבל / הלוואי שהייתי יכול לקחת מכם את הכאב

אם לאלוהים יש תכנית אב / שרק הוא מבין / אני מקווה שהוא מסתכל דרך העיניים שלכם

דברים ניזוקים / דברים נשברים / אני חשבתי שנצליח / אבל דברים שלא הצלחנו לומר / הותירו אותנו כל כך חלושים /

נשאר לנו כל כך מעט להעניק

 אני מקווה שתלמדו לבטוח / שתהיה לכם אמונה בשנינו / ושיהיה בלבבכם מקום לשניים

דברים ניזוקים / דברים נשברים / אני חשבתי שנצליח / אבל דברים שלא הצלחנו לומר / הותירו אותנו כל כך חלושים /

נשאר לנו כל כך מעט להעניק

18 ביולי 2013 / kirschilan

מה שקרה באמת / איילת הלר


"מה שקרה באמת" הינו ספר ילדים למבוגרים. כלומר, לא הייתי נותן לילד בן עשר לקרוא אותו, למרות שמסופר על ילדים בגיל תשע ופחות. בהמשך הפוסט עוד על הספר "מה שקרה באמת" אך ראשית כמה מילים על מה שבאמת קרה.

ובכן, לפני שבועיים התקיים מפגש בלוגרים עם הסופרת איילת הלר וביתה נועה כדי לשמוע על הספר ועל תהליך ההוצאה של "אבא לא! מצחיק".  עד המפגש אני הכרתי רק את הספר "ראיתם פעם שמרשפות?" מפרי עטה, וזו הייתה ההיכרות הראשונה שלי עם ספריה האחרים. המפגש היה עם ילדים, ובאופן טבעי בחלק הראשון של המפגש רוב תשומת הלב הופנתה אליהם.  איילת קראה לילדים מעט מהספר, ומה קורה בבית שבו אבא כל יום מספר בדיחה בלתי מצחיקה בעליל, עד שיום אחד… (ובשביל לדעת מה קרה באותו יום תצטרכו לקרוא את הספר).

איילת הלר קוראת "אבא לא! מצחיק" לילדים

יונתן (10) שיתף אותי שהוא אהב את הסיפור כי הילדה רצתה שאבא שלה יהיה מצחיק,  וזה בסדר גם כשאבא לא חייב להיות מצחיק. וגם אהב שהאמא והבת עשו את הספר ביחד. ובאמת היה כיף לשמוע כיצד התפתחו הציורים של נועה הבת שמלווים את הסיפור, ואיך אמא ובת עובדות יחד כדי להוציא יחד לאור משהו שיש לו ערך בעולם שנגיש לקהל רחב. להמשך קריאה…

27 ביוני 2013 / kirschilan

על אינדיאנים, שועלים וארנבות, והדוד סאם


אבי, עליו השלום, סיפר לי פעם על יער בארצות הברית, שבו חיו ארנבות רבות, וגם שועלים למכביר. היער היווה יעד למטיילים רבים, וליבם נכמר על הארנבות המסכנות, שהשועלים תופסים אותן ומקפחים את חייהם. וכך בא האדם הנאור, והחליט להציל את הארנבות, על-ידי כך שהרחיק את השועלים, אם בציד (סיכול ממוקד, במונחי היום?), אם בלכידה והגלייה  למקומות אחרים וכולי. שמחו הארנבות העליזות, צהלו והתרבו, אכלו בשקט ובהנאה עד אשר החריבו את היער כולו. היום אין שועלים, אין ארנבות. וגם אין יער.

הסיפור הזה מספר לנו את ההוויה הצפון-אמריקאית: באנו, כבשנו, מיגרנו את הנגע האינדיאני, כמו שהבנו אותו אז, וכמו שקראנו לו, בשוגג, בשם של תושבי הודו, ועכשיו אנחנו מלאים רגשות אשם, ורוצים לעשות תיקון.

מקור לתמונה: http://www.flickr.com/photos/36254750@N05/4918437843/ מאת Sukwendo

התיקון הזה מלווה את ארצות הברית עד היום, ולאורך ההסטוריה. כך היה גם באפגניסטאן – עזרנו למורדים המסכנים והאומללים כנגד הקומוניסטים האכזריים, וכך המצאנו את הטאליבאן ואת אל-קעידה.

את אותו התיקון, כביכול, ארצות הברית עושה גם היום בסוריה. ורק אללה יודע איזה תוצאות והשלכות יהיו לחיזוק המחתרת הסורית בכלי מלחמה.

הניסיון מראה שארצות הברית תמשיך לעזור לעמים ולמדינות וגם למיעוטים בתוכה להתגבר על איום מצד אויב אכזר או אסון צבע זה או אחר. אני רוצה לשער שהסיבה היא רגשות אשם של האומה האמריקאית בגלל האופן שבו נוצרה.

אלא שהתיקון הזה ימשיך להתקיים, בין אם תוצאותיו טובות או רעות בטווח הבינוני והרחוק, בין אם הביקורת על ארצות הברית מראה שהוא חסר כל היגיון. זהו האוטומט של האומה האמריקאית בעניין הזה.

מה שיכול לגרום לשינוי הוא שהאשמה של ארצות הברית תהפוך לבושה: במקום לכפר על רגשות האשם, האומה תיקח אחריות על מעשיה לפני כמאתיים וארבעים שנה ובשנים שלאחר מכן. תהיה קבלה שאת הנעשה אין להשיב, ושאת העמים האינדיאניים, סליחה, עמי הילידים האמריקאיים שנכחדו, אין להשיב, גם אם ארצות הברית תנסה לתקן את כל העולם מיסודו.

או אז, תתחיל להתקיים עבודה מתוך ערכים ומשמעות ומטרה לשמה, ולא מתוך תיקון למשהו שאין אפשרות לתקנו.

אני רק מקווה שמה שצומח עכשיו בסוריה לא יהיה הרסני עבורנו, בקליפת הבננה שלנו על מפת העולם.

10 ביוני 2013 / kirschilan

בילוי בפארק נחשונית, קיץ 2013


פארק נחשונית, למי שלא מכיר, הינו פארק לכל המשפחה השוכן בצמוד לקיבוץ נחשונים, לא רחוק מראש העין. הפארק משלב ארבעה אלמנטים: פארק מים, פארק מוטורי לילדים, מתקני שעשועים, ואזור בילוי למשפחה לפיקניק, כולל אזורים מיועדים לברביקיו.

מזה מספר שנים שהמקום מזמין בלוגרים לבילוי בתחילת הקיץ, וכך גם השנה קיבלנו הזמנות מכנרת מגלעד תקשורת.

אתחיל בשורה התחתונה – מדובר בפארק מטופח למדי, נקי, עשיר בפעילויות לילדים, וכך עבר עלינו יום מאוד כיפי. את הגדולים יותר כמעט לא ראינו. הגענו למקום יחד עם משפחתו של סתיו אדם, והבנים לשתי המשפחות מיד יצאו לשעשע את עצמם במתקנים השונים ובבריכות. אלון (3) נהנה מאוד בבריכות ובכלל, וגם אנחנו נהנינו הן מלבלות עם הילדים, והן מלשבת ולשוחח באיזור הפיקניקים.

למען הגילוי הנאות, בשנה שעברה הוזמנו לאירוע בפארק, אך בסופו של דבר גם סתיו וגם אני לא כתבנו. אני שמח לכתוב היום שהפגמים של שנה שעברה תוקנו, ובהחלט יש למה לבוא.

נתחיל בבריכות. בפארק יש שתי בריכות גדולות, כל אחת מחולקת לקטנים ולגדולים. ליד הבריכות יש מגלשות בגבהים שונים שמתאימות כל אחד למידת התעוזה שלו J

 
 

במהלך השהות שלנו בבריכה לא יכולתי להתעלם מהתפקוד של המצילים: בכל רגע נתון בכל אחת מהבריכות יש מספר מצילים שמסתכלים ללא הרף, מעירים בעדינות (ואח"כ יותר בתקיפות כשהיה צריך…).

לגבי תפעול הפארק: המקום היה נקי, וניכר שדואגים לכך כל הזמן. שמנו לב לכך שעוברים ואוספים אשפה ללא הרף. כאשר קבוצה הבעירה אש למנגל במקום שלא מיועד לכך הזיזו אותם משם די במהירות.

במקום יש שפע של כיסאות ושולחנות. למרבית השולחנות מוצמדת שקית אשפה, ובנוסף פחים רבים פזורים במקום.

לעומת זאת, אפשר להחליף חלק מהפלטות של השולחנות שעבר זמנן, וכנ"ל חלק מהכיסאות, כך שכדאי להקדיש כמה דקות לבחור פלטה טובה לשולחן (היו הרבה פלטות עם עובש)

מתקני השעשועים והמתקנים המוטוריים: אין ספק שהילדים נהנו, נדמה לי שאף הוסיפו מספר מתקנים כמו הרחפות ועוד מתקנים לג'ימבורי מקורה.

 
 
 

במקום יש מסעדה שמגישה אוכל בסיסי ביותר – שניצל, המבורגר, נקניקיה, צ'יפס, תפוחי אדמה ושתיה. כדאי יותר להביא אוכל מהבית.

לפני שיצאנו החלטנו שנצא בשעה שתיים או מוקדם יותר אם לא יהיה מוצלח. בסופו של דבר יצאנו מהמקום לקראת השעה ארבע אחה"צ, והילדים לא רצו לחזור.

קצת טיפים ליום מוצלח:

  • להביא אוכל מהבית. שווה לסחוב צידנית מאשר להיות תלויים במסעדה במקום.
  • אם עושים על האש, יש במקום גרילים שאפשר להשתמש בהם.
  • להגיע מוקדם! המקום נפתח בעשר, וכדאי להגיע כבר לפתיחה, לתפוס מקום עם הרבה צל, שהשמש לא תרדוף אחריכם
  • באותו עניין, אם לא עושים על האש, אז לתפוס מקום קרוב לאחת הבריכות
10 באפריל 2013 / kirschilan

התקבל במייל – האם אתר מדרג צריך להימכר ל"דפי זהב"?


אני רוצה לשתף אתכם במשהו שקיבלתי במייל. מדובר בהודעה שקיבלתי ממר נוחם אוחנה, מנהל אתר "מדרג". למי שלא מכיר, זהו אתר שמספק דירוג בלתי תלוי של בעלי מקצוע, לפי חוות דעת של צרכנים בלבד – כלומר לא כל מי שמגיע לאתר מדרג את בעל המקצוע, אלא מי שצורך את השירות. התברר לי במייל, שאתם יכולים לקרוא בהמשך הפוסט, שבעלי האתר דחו הצעת רכישה מחברת דפי זהב. אפשר ללמוד מזה הרבה על המשימה המרכזית ועל ערכים. גם על ערך הכסף. למען הגילוי הנאות, את תוכן המייל אני מפרסם באישורו של מר אוחנה, עקב פנייתי אליו. לא ביקשתי ולא קיבלתי דבר תמורת הפירסום בפוסט, מלבד תחושת הסיפוק שאני חולק את המסר הזה עמכם. אני מקווה שבעקבות קריאת ההודעה תצרכו את השירות. אני יודע שאני מעריך עכשיו את השירות הזה יותר מאשר לפני קריאת המייל.

זאת הדילמה הקשה שהייתה לי, ערב יום העצמאות 2008, לפני חמש שנים בדיוק.

השבוע, ערב יום העצמאות 2013, אני שולח לך את הסיפור המלא והאישישלי – מה התרחש אצלי בתוך הלב – והאם אתר מידרג נמכר בסוף לדפי זהב.

המגעים בין דפי זהב ומידרג החלו, במהלך ספטמבר 2007, בעקבות יוזמה של איש עסקים שהכיר את הפעילות של מידרג. הפגישות נמשכו עד מאי 2008. מה באמת קרה שם?
ההצעה
אחרי חודשים של פגישות, מצגות, אקסלים, דיונים טלפוניים, חילופי מיילים, ויכוחים, משאים ומתנים ציפיות ואכזבות – דפי זהב הציעו לרכוש את אתר מידרג.
הפיתוי
החלום הזה של EXIT הוא בדרך כלל החלום של כל יזם. שורה ברזומה הכוללת הקמת חברה ומכירתה לחברה גדולה אחרת – זה לא רע בכלל. עבורי, באופן אישי, זה רק חלק מהעניין; לא גדלתי עם כפית זהב בפה ואפילו לא עם כפית של כסף. אז בדירה שכורה אני יושב ומפנטז יחד עם אשתי מה נעשה עם הכסף. אהה… גם המשכורת תהיה פי שתיים או שלוש ממה שאני יכול למשוך היום עם חוזה לשנתיים ועם אופציה לרכישת יתרת חלקי במידרג בהמשך.
השמפניה
כאשר הבנו שדפי זהב רציניים לגבי העיסקה פתחנו שמפניה, כיפכפנו כיפים, חיבקנו חיבוקים, החלקנו ידיים, הרגשנו "על הסוס", כמו שאומרים.
החששות
חששתי שדפי זהב לא ישמרו על הניקיון של מידרג. זאת אומרת, דאגתי שאולי מי שישלם הכי הרבה הוא זה שיופיע ראשון ולא מי שהלקוחות דירגו אותו כטוב ביותר. לחילופין, חששתי שדפי זהב יציעו לעסקים עסקאות חבילה מסוג זה: 'קנה עמוד בדפי זהב וקבל מקום ראשון במידרג'.
העליתי את החששות בפניהם והם ביטלו אותם בהינף יד. "בדיוק בגלל זה אנחנו רוצים לקנות אתכם. הדרוג זה המגמה העולמית. הלקוחות סומכים על הדרוג שלכם ואנחנו לא רוצים להרוס את זה". כמעט השתכנעתי.
שלא תבינו אותי לא נכון. האנשים שפגשנו בדפי זהב הם אנשים טובים ומרשימים ובפרט ניר למפרט – המנכ"ל, שי קול – מנהל הפיתוח העסקי וזאב גרובר – סמנכ"ל האסטרטגיה. האנשים עצמם יכולים להיות טובים אך עדיין רוב הגופים העסקיים פועלים כמו בסיפור הבא, שסיפר מנכ"ל של חברה גדולה: "עם תחילת התפקיד פנה אלי היו"ר וקרא לי לשיחה. בשיחה הוא אמר לי שהרווח הכספי של החברה הוא לא הפרמטר המרכזי בחשיבותו – הוא הפרמטר היחיד! "
השכנוע הפנימי
ניסיתי לשכנע את עצמי שזה נכון למכור את מידרג לדפי זהב למרות החששות. "כך כל אחד בארץ ישתמש במערכת של מידרג והמדינה תהיה טובה יותר." אמרתי לעצמי. "אני אוכל לתרום הרבה כסף, אוכל לעזור למשפחה שלי ולכל מי שאני רק ארצה…".
בלי הגב של דפי זהב אנו עלולים לא להצליח כלל ואז מה? בשביל מה כל העבודה הקשה? דפי זהב ישקיעו במידרג הרבה כסף ואנו נוכל לפתח את האתר יותר, לפרסם יותר ואז יצא מזה יותר טוב לעולם. כמעט שכנעתי את עצמי.
דיונים סוערים בתוך ראשי
חשבתי לעצמי (שיקרתי לעצמי…) שנכון, אולי, זה לא יהיה בדיוק אמין 100%, כמו שאני רוצה שזה יהיה, אבל הרבה יותר אנשים ישתמשו בזה. אז מה עדיף לעולם? הרבה אנשים שמשתמשים באתר – שהוא אולי לא מושלם אבל בסדר – או מעט אנשים, שמשתמשים במשהו צלול?
"נוחם, העולם עוד לא מושלם… למה אתה צריך להיות יותר צדיק מהאפיפיור?"
רוצים תרוצים נוספים? בבקשה. קבלו דיון נוסף ממוחי הקודח: "אחרי שהם קונים את מידרג זה כבר האחריות שלהם אם זה יהיה אמיתי או לא. זה כבר לא הבעיה שלך. אז מה אכפת לך בכלל?? אתה יודע מה, רוצה להיות בסדר? אין בעיה… אם תחשוב, בעתיד, שאופן הצגת התוצאות לגולשים הוא שקרי או מוטה – אז תתפטר".
הספר 1984 של ג'ורג' אורוול והקשר שלו לסיפור
אני מודה ומתוודה ומכה על חטא. בגיל 33 קראתי לראשונה את הספר. כשגמרתי לקרוא את הספר בכיתי. המסר של הספר היה חד וצלול – האמת חשובה יותר מהכל. גם אם לא ישאר אף אחד בעולם בכדי לספר את האמת -היא קיימת לנצח. זה היה שבת בבוקר. קמתי מהספה ואמרתי לאשתי: "זואי, אני לא מוכר את מידרג לדפי זהב".
מה הקשר? עדיף שלא יהיה מידרג כלל ושאף אחד בארץ לא ישתמש באתר מידרג – אם זה לא האמת, אם זה לא הטוב. עדיף שהרעיון של מידרג ישאר יפה ושובה לב כתיאוריה, כאוטופיה בלבד – מאשר ליישם אותו בפועל עטוף באיפור כבד, במייק-אפ ובשקרים.
אחרי הספר אמרתי לעצמי בקול צלול וההבנה בערה בי עד לשד עצמותי: "עדיף שאתר מידרג לא יהיה קיים כלל אם האלטרנטיבה היא קיום שקרי". מיליון אנשים שמשתמשים במשהו שהוא לא אמיתי זה להכפיל מיליון באפס. התוצאה היא אפס. נקודה.
פתאום הבנתי שהכל תרוצים. הבנתי שכל השכנוע הפנימי שלי למהלך לא היה אלא מעטפת של שקרים יפים. "אתה רוצה כבוד. אתה רוצה רזומה מפואר ואתה רוצה כסף אז אל תבלבל לי את המוח על תרומה לעולם".
ההחלטה וההקלה
אבן נגולה מעל ליבי. שמחתי. עד היום, 5 שנים אחרי, אני שמח. השמחה נובעת מהתחושה שאני עושה משהו טוב בעולם. לא אכפת לי אם זה יצליח או לא. כלומר, אל תתפסו אותי על המילה. ודאי שאני רוצה שזה יצליח. מאוד רוצה. אבל אני לא רוצה לשחות בביוב בדרך להצלחה.
הפגישה האחרונה
עדיין, הייתי חייב, ליזמים שהלכו איתי יד ביד – יוני מנקר ויואל שרףולאנשים הטובים שהשקיעו מכספם במידרג הוכחה ברורה.
ניסחתי מספר סעיפים קצרים המפרטים את הדרישות שלי לגבי האתיקה של מידרג. האתיקה כלפי הגולשים באתר – אתם וגם האתיקה כלפי העובדים של מידרג. החלטתי שבמידה ודפי זהב מוכנה לחתום על סעיפים אלו – העיסקה תצא אל הפועל.
בשלב זה, בתוך תוכי, כבר לא ממש רציתי את העסקה אך עשיתי את הצעד מתוך מחוייבות לאנשים, שהשקיעו כסף במידרג וכאן הייתה להם הזדמנות להכפיל ולשלש את כספם. למעשה, רציתי את ההוכחה בעיקר עבורי בכדי להיות עם מצפון נקי גם כלפיהם.
הפגישה האחרונה של מידרג עם דפי זהב התקיימה ב- 1/5/08 בדיוק שבוע לפני יום העצמאות 2008. בפגישה זו ביקשתי מדפי זהב להכניס את סעיפי האתיקה להסכם הכללי של העיסקה. הם סירבו.
"מדוע אתם מסרבים להכניס את סעיפי האתיקה להסכם אם אתם אומרים, בעל-פה, שאין לכם כל כוונה לפגוע באמינות האתר?" שאלתי. תשובתם הייתה: "איננו מתנגדים לעקרונות האתיים אך כאשר אנו רוכשים את השליטה באתר – אתה לא תוכל להכתיב לנו איך לפעול אחרי הרכישה". במידה מסויימת הם צודקים.
ייתכן גם שטעיתי בגדול. אולי כל החששות שלי לא היו מוצדקים. אולי דפי זהב היו ממשיכים את הקו שהלכנו בו. עדיין, העובדה שהם סירבו להכניס את סעיפי האתיקה להסכם לא איפשרה לי ללכת איתם בלב שלם.
העצמאות שלנו
לפני חמש שנים העצמאות של מידרג כמעט הסתיימה. העצמאות הזאת חשובה בשביל שתדעו שכן, יש טוב בעולם. כן, אנו מחוייבים לאמת, אנו בחרנו באמת, בטוב. ואנו מבטיחים להמשיך לבחור כך לאורך כל הדרך!
סדר העדיפויות שלנו, כלומר, המידרג שלנו, יהיה תמיד לעשות טוב ורק אחר-כך לעשות כסף.

אפשר לענות לי בחזרה. זה מגיע אלי ישירות.

או כתבו לנו בפייסבוק

עוד על האנשים מאחורי מידרג

שיהיה לך יום עצמאות כיף ושמח! ☺
נוחם אוחנה
מנהל אתר מידרג
הפייסבוק שלנו

עד כאן המייל של נוחם. אשמח לקרוא את תגובותיכם.